שבת

גמ' מכדי זריקה תולדה דהוצאה - על כרחיך תולדה היא דלא נמנית באבות מלאכות ותולדה דהוצאה היא שאין לך לתתה תולדת אב אחר דמעין הוצאה היא האמורה באבות מלאכות:

מחנה לויה ר"ה היא - שהיו הכל מצויין אצל משה רבינו:

מרה"י דידכו - מאהליכם:

דשלימא ליה עבידתיה - שהיה הנדבה כדי להשלים:

סברא היא - להיות הכנסה תולדת הוצאה שהיא מעין לה כשאר תולדות שהיא מעין מלאכות:

מכדי אהאי מיחייב ואהאי מיחייב - כדתנן (לעיל פ"א ב.) פשט העני ידו לפנים:

נפקא מינה - דכל אבות מלאכות:

שתי אבות - דלא דמיין ושתי תולדות דשתי אבות:

ולר"א כו' - במסכת כריתות בפרק אמרו לו:

והא דתנן - בפירקין:

בכותל - כדמוקי לה בדבילה שמינה ונדבקת:

כזורק באויר - ופטור דלא נח ברשות הרבים דאין רה"ר למעלה מעשרה וברה"י נמי לא נח שאינו מקום מסוים שיהא רחבו ד' שהרי לא נח בראש הכותל אלא בפניו:

כזורק בארץ - דאויר רה"ר הוא וחייב וכיון דאויר רה"ר הוא ונח בכל דהו מיחייב ורשותא לנפשיה לא הוי לא כרמלית ולא מקום פטור הואיל ובפניו נח ולא נח בראשו שיהא מקום מסוים:

תופרי יריעות - מעשה רוקם:

גבי הדדי - בתוך אמה אחת ואין צריכין לזרוק אלא להושיט:

מטו אהדדי במחטין - כשמותחין את החוט מכין זה את זה במחט:

בוכיאר - כלי שקנה של ערב נתון בו שזורקין בין שני דופני היריעה:

והלא אגדו בידו - חוט של ערב הוא אוחז והקנה נכרך בחוט ואינו נשמט ממנו:

בניסכא בתרא - בחוט האחרון של קנה שהקנה נשמט מהחוט והבוכיאר נופל:

ניסכא - זריקה אחרונה של חוט לשון המיסך:

והא במקום פטור אזלא - בין דופני היריעה ואין זה רשות הרבים אלא מקום פטור דאין רחב ד':

לשואליהן - אורגי יריעה אחרת ויש לו לזה שנים:

ה"ג ודילמא שואליהן גביהן הוו יתבין:

מטו אהדדי בחפת - אי גבייהו הוו יתבי מגיעין ידו של זה בשל זה בשפת היריעה כשמותחין חוט הערב:

בחפת - כמו חפת חלוקו (יומא ד' עז:):

שלחופי הוו משלחפי - לעולם גבי הדדי הוו יתבי אלא שאין מכוונים אלא זה נמשך לפנים וזה לאחור:

ואין עושה ממלאכת חבירו - שכולם מוכנים בכלי אומנותם ולא הוצרכו לישאול:

מעביר ד' אמות הוה - לא תלשן ולא עימרן אלא העבירן ד' אמות לכך נהרג:

מעמר - תלושין ומפוזרין היו ועמרן כדאמרן (לעיל שבת ד' עג:) האי מאן דכניף מלחא חייב משום מעמר:

מגילת סתרים - שהסתירוה לפי שאין כותבין הלכות:

ואינו חייב אלא אחת - על כרחיך לענין שוגג קאמר ולחטאת דבמזיד תרי קטלי לא מקטלי ולהכי פריך והא אנן תנן כו':

ואינו חייב על אחת מהן - מיתה יש בהן אחת שאינו נהרג עליה ולא פירש איזו היא והשתא לרב יהודה אין זו העברה שהרי נהרג מקושש עליה ולמתניתא אין תולש באותו ספק: