שבת

מתני' המתכוין להוציא לפניו - כגון שצרר מעות בסדינו כדי שיהיו תלוין לפניו ובא לו לאחריו:

פטור - דלא נתקיימה מחשבתו וה"ל כמתעסק ולא מתכוין:

לאחריו ובא לו לפניו חייב - בגמ' מפרש טעמא:

סינר - כעין מכנסיים קטנים וחוגרת אותו לצניעות ואם תלתה בו שום דבר להוציא ובא לו לצד אחר חייבת:

שכן ראוי להיות חוזר - דרכו להיות חוזר סביבותיה ומתחלתה ידעה שסופו להתהפך:

ר' יהודה אומר אף מקבלי פתקין - של מלך למוסרם לרצים אף הם חייבים בהוצאתן אפילו לא נתקיימה מחשבתן כגון הוציאן על מנת לתתן לרץ זה ונתנו לזה כך לשון רבותי ולבי מגמגם:

גמ' מי ששנה זו לא שנה זו - ת"ק פטר בתרוייהו ותנא בתרא מחייב בתרוייהו:

ועלתה בידו שמירה פחותה - ואנן סהדי דלא ניחא ליה אבל סיפא כל שכן דניחא ליה:

דיוקא דמתני' קשיא - דיוקא דמצינן למידק ממתני':

לאחריו ובא לו לפניו הוא דחייב - דעלתה בידו שמירה מעולה:

וחכמים פוטרין - שאין דרך הוצאה בכך:

אני אמרתי דבר אחד - אי אתם מודים כו':

והם אמרו דבר א' - אי אתה מודה כו':

מכלל דמחייב רבי יהודה - בתמיה הא ודאי דברי הכל פטור דלא מפקי אינשי הכי:

לאחריו ובא לו לאחריו דברי הכל חייב - דיש מוציאין כן בשמירה פחותה:

לאחר ידו דברי הכל פטור - דאין מוציאין כן:

מר מדמי לה לאחריו - דשמירה פחותה היא ומר מדמי לה לאחר ידו דלא דמי למוציא לאחריו דהתם משתמרים הן מן הגנבים אבל אלו נופלין מאליהן ואין מוציאין כן:

שכן לבלרי מלכות עושין כן - בדעתו למוסרן לזה ואין מוצאו ודבר המלך נחוץ ומצא אחר ומוסרו לו:

מתני' הוציאו שנים פטורין - כדילפינן בעשותה יחיד ולא שנים:

חייבים - וטעמא מפרש בגמרא:

זה יכול - להוציאו לבדו וזה יכול להוציאו לבדו והוציאו שניהם:

ר"מ מחייב - דלא דריש בעשותה להכי אלא לפטור יחיד שעשה בהוראת ב"ד כדלקמן:

ור' יהודה פוטר - דלאו אורחיה בהכי וסתם מתני' ר' יהודה היא:

זה אינו יכול וזה אינו יכול - דאורחייהו להוציא בשנים בהא סבירא ליה לרבי יהודה כרבי מאיר דחייב ורבי שמעון פוטר דיליף מקראי כדלקמן:

זה יכול וזה אינו יכול - והוציאו שניהן דברי הכל חייב ולקמן מפרש הי מינייהו חייב: ה"ג הוציאוהו שנים ר' מאיר מחייב ול"ג פטור:

ר' יהודה אומר אם לא יכול אחד - כלומר כל אחד ואחד:

ואם לאו - אלא זה יכול וזה יכול פטור וממילא דבכי האי גוונא ר' מאיר מחייב:

מלגז - פורק"א בת ג' שיניים ומהפכין בה תבואה בגורן והוא מעמר דהוא אב מלאכה:

ולוגזין - מאספין השבלין:

בכרכר ושובטין - דהוא מיסך כדאמר בפרק כלל גדול (לעיל שבת דף עה) שובט הרי הוא בכלל מיסך:

בקנה והוציאוהו כו' - וכל הנך זה יכול וזה יכול נינהו: