תלמוד בבלי
שבת
דף מ׳ ע״א
הדר ביה רבי עקיבא - כדאמרינן בפירקין דלעיל (שבת דף כט:) לשון מכריע מכביד מטה כף מאזנים ומכריע את שכנגדו כגון הכא בחמין אסור השתא הוה ליה ר' שמעון דמתיר בחמין יחיד במקום שנים נמצא ר' יהודה מכביד את כף המשקולת שהרי ר' יהודה עם רבי מאיר שוים לאיסור ובצונן מותר הוי ליה ר' מאיר בצונן יחיד במקום שנים נמצא ר' יהודה מכביד את כף המשקולת:
ה"מ - דא"ר יוחנן הלכה כדברי המכריע במכריע במשנה כי ההיא דמטלניות:
כעין פניו - כלומר כל אבר בפני עצמו:
רוחץ בהן כל גופו - ביחד אלא שמשייר אבר אחד:
איתיביה כל הני - וליכא לשנויי כעין פניו ידיו ורגליו דהא כל גופו יחד קאמר חוץ מאבר אחד:
א"ל רב יוסף לאביי - משום דגדל אביי בבית רבה בר נחמני שהיה ראש קודם לרב יוסף ומת היה שואלו רב יוסף איך היה רואהו נוהג:
מי עביד כשמעתי' דרב - בהא מילתא דרחיצה:
מאי תבעי ליה - שיטה דהש"ס פרכא ליה:
לא שמיע ליה - לרבה הא תיובתא משום הכי מספקא ליה לרב יוסף ברבה דדילמא עביד כרב:
ואי לא שמיעא ליה - אמאי מספקא ליה לרב יוסף:
הא ודאי עביד - רבה בכל מילי כרב:
כחומרי דרב הוה עביד - בר מהני תלת חומרי אבל כקולי דרב איכא דלא עביד והא קולא היא ודילמא לא עביד:
שפקקו נקביו - שלא יצא חמימותו:
רוחץ בו מיד - ואין צריך להמתין בכדי שיעשה ל"א שפקקו נקביו אותן נקבים שמרחץ מתחמם על ידיהן שאור ניסקת מבחוץ מתחתיו לוי"ה ועיקר רוחץ בו מיד שהרי לא נתחמם בשבת אבל בשבת לא שהרי גזרו על הרחיצה:
ומשתטף בבית החיצון - שלפני המרחץ ולא בתוך המרחץ שלא יאמרו רוחץ הוא כדאמרן דאסרו את הרחיצה אבל הזיעה התירו והיאך היא זיעה עומד או יושב בבית המרחץ ואינו נותן מים עליו והוא מתחמם ומזיע:
מחופין בנסרים - ולא היו צריכין לחוש שמא נתחממו בשבת מחומו של מרחץ:
התחילו לאסור - את הזיעה:
אמבטאות - בתי מרחץ גדולים:
מטייל בהן - מהלך בתוכן לפי דרכו ולא להזיע:
ואינו חושש - שמא יאמרו מזיע הוא ואע"ג דאסרו את הזיעה:
מאי עוברי עבירה - דקאמר לעיל שאסרו זיעה על ידיהן:
אסרו להן את החמין - לגמרי:
ועדיין היו רוחצין בחמין - שהוחמו מבע"י:
שאין הדבר עומד - שלא היו ציבור יכולין לקבל מתוך שאסרו להם את הכל:
במקומה עומדת - לאיסור: