שבת

גמ' ממשכן - דלא הוה ביה שום יוצא מן העץ אלא פשתן כדכתיב עשר יריעות שש משזר:

שזורין - דטור"ש בלע"ז דכתיב משזר:

וחוטן כפול ששה - כדאמרינן בפ' בא לו דסדר יומא (דף עא:) דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה ואי קשיא כיון דיליף ממשכן כלים ואדם שתחת גג הבית וכל שאר אהלים דלא דמו למשכן מנלן דמטמו בספרי תניא מנין לעשות שאר המאהילים כאהל אמרת מה מצורע הקל עשה בו כל המאהיל כו':

אף כאן קרשים - ואימא דעץ נמי איקרי אהל:

משכן קרוי משכן - כגון עשר יריעות שש משזר ומשכן איקרי אהל דכתיב (שמות לט) את משכן אהל מועד:

הכי נמי - דמכסה עורות לאו אהל ולענין טומאה נמי לא מקבל:

השתא עור בהמה טהורה - כגון אילים מאדמים:

מה תחתון - עשתי עשרה יריעות עזים לאהל על המשכן דמשכן היינו עשר יריעות המחוברות בקרסי זהב מלמעלה מהן אהל יריעות עזים ולמעלה מהן מכסה העורות:

מאי קמיבעי ליה - הא ממשכן גמר לה ר' (אליעזר) לעיל בריש שמעתין והתם טהורה היא דהוי למלאכת משכן:

מכסה אחד היה - חציו של אילים וחציו של תחשים ולמעלה דקרא אתרוייהו כתיב דבין אילים בין תחשים היה מכסה אחד מלמעלה לאהל יריעות העזים:

תלא אילן - חיה טמאה היא ומנומרת בגוונין:

אי הכי - סייעתא היא:

ששש - ששמח ביופיו בגוונין:

עור או בעור - גבי נגעים כתיב או בעור והוה מצי למכתב או עור:

ושלקה ביד כהן - משהראהו ביד כהן נעשה נגע ומתחלה לא היה נגע:

קצץ מכולן - מכל האמורים בפסוק וחיברן יחד:

שרצים מטמאין בכעדשה ומת בכזית ונגעים בכגריס והוא פחות מכזית:

אף אני אביא אהל המת שעור טמא בו - כדאמר לעיל מקיש עליון לתחתון דקרוי אהל: