שבת

גמ' הוא דאמר כר"ש - דשרי לעכובי דליקה בעור גדי:

גרם כיבוי - כי האי גוונא כשמגיע למים הוא כבה:

מי אמר - דילמא הא דקתני במתני' ועושין מחיצה בכל הכלים לאו בחדשים המתבקעים קאמר:

נר - דולק קרושיי"ל:

אלא בשכח - דשכחו מבעוד יום על הטבלא שלא מדעת:

אבל מניח נעשית - טבלא בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלה כדי לנערה:

לייט עליה - על כל המורין כן:

כר' יהודה - דאמר דבר שאין מתכוין אסור:

בפסיק רישיה - והכא נמי הרוח מכבהו:

כנגד המדורה - ואע"פ שרוח מנשבת ומבעיר האור:

מאי טעמא דמאן דאסר - אין דרך להבעיר ברוח מצויה ולא פסיק רישיה ולא ימות הוא:

אף כלי כפר שיחין - חרס העשוי מאותו עפר חזק הוא ואין משתבר אלמא לר' יוסי בגרם כבוי טפי מיקל מדרבנן:

וכי תימא איפוך מתני' - ותני ברישא דברי ר' יוסי וחכמים אוסרין בכלי חרס חדשים כו':

ור' יוסי דברייתא - דמשמע דבהנהו דפקעי מודה דהא כפר שיחין וכפר חנניה הוא דקשרי:

לדבריהם קאמר להו - לדידי כל הכלים שרו דגרם כבוי מותר אלא לדידכו נהי דאסריתו גרם כבוי אודו לי מיהת דבהני אפילו גרם ליכא:

כורך עליו גמי - קס"ד השתא כדי שלא ימחק את השם במים אלמא לרבנן גרם מחק אסור ולר' יוסי שרי:

ובלבד שלא ישפשף - דהוי מוחק בידים:

ותסברא - דהכא גמי דאצרכוה רבנן משום שלא ימחק הוא:

האי גמי היכי דמי - להגין עליו:

אי דמיהדק - שלא יכנסו בו מים וימחק הוי חציצה:

ואי דלא מיהדק - לבשרו:

עיילי ביה מיא - ואינו מגין מלמחוק:

תיפוק ליה דמשום דיו - בלא גמי נמי חייץ דיו ומשני בלחה:

מכל מקום קשיא - גמי לרבנן למה להו:

מכלל דלר' יוסי כו' - בתמיה והא כתיב לא יראה בך ערות דבר (דברים כ״ג:ט״ו):

אלא אי איכא גמי הכי נמי - דמודה ר' יוסי דצריך לכרוך עליו גמי ולא סגי ליה לאנוחי ידיו עליו דילמא מישתלי ושקיל ליה לידיה: