שבת

המחוסר צידה - שקשה לתופסו שם כדמפרש בגמרא:

אין צדין מהן בי"ט - אלמא לאו ניצוד ועומד קא חשיב ליה ש"מ המכניסו לביבר אין זו צידתו:

גמ' ביברין - קרפיפות מוקפין:

ואין נותנין לפניהן מזונות - כיון דהן מוקצה לא מצי למטרח עלייהו:

הא רבי יהודה - ההיא דאין צדין רבי יהודה היא דבמתניתין לא חשיב לה צידה עד שיכניסו לבית:

עופות אעופות קשיא - דהא בין לר' יהודה בין לרבנן צפור למגדל קאמרי:

ביבר מקורה - הוי ניצוד:

בצפור דרור - מתני' דקתני צפור לבית לא בצפור דרור עסקינן שדרכה לדור בבית כבשדה ונשמטת מזוית לזוית:

השתא דאתית להכי - לאוקמינהו לתרווייהו כרבנן:

חיה אחיה נמי - מוקמי כרבנן:

והא ביבר קטן - מתניתין דהכא:

והא - מתניתין דביצה בביבר גדול:

שיחייא - מרוצה שהוא שוחה לאחוז בה:

עוקצי - פיאות להשמט בהן:

ואידך - כל מי שאינו כן:

מכלל דפליגי - והא אוקימנא דרבנן נמי בביבר קטן אמרי:

מאי נפקא לך מינה - כ"ש כיון דלא פליגי עליה הלכתא כוותיה:

זמורתא תהא - אומר השמועה בזמירה בעלמא בלא צורך:

סומא וישן עבידי לרבויי - לישמט כשמרגישין יד אדם:

אובצנא - עייפות שאינו יכול לזוז ממקומו נצוד ועומד הוא:

הגזין - מין חגב טהור הוא ונאכלין:

במינו ניצוד - כגון חגבים והגזין:

שאין במינו ניצוד - צירעין ויתושין שאינן לצורך:

חגבים בשעת הטל - עיניהם מתעוורות והרי הן ניצודין ועומדין:

מקלחות - הרבה ביחד שהן מזומנות ליקח:

ארישא קאי - דאף בשעת הטל אם מקלחות ובאות שרי ואי לא אסור:

מתני' צבי שנכנס - מאליו:

ונעל אחד בפניו - זו היא צידתו:

נעלו שנים פטורים - דהוי להו שנים שעשאוה:

לא יכול אחד לנעול - אורחיה הוא לנעול בשנים והרי לכל אחד מלאכה דבלא איהו לא מתעבדא:

ורבי שמעון פוטר - לטעמיה דדריש קראי למיפטר זה אינו יכול וזה אינו יכול בפרק המצניע (לעיל שבת צב:):

גמ' הצד ארי - אפילו תופסו אין זו צידתו שכשכועס משחית והולך:

עד שיכניסנו לגורזקי שלו - בית משמר העשוי לו כמין תיבה:

מתני' השני חייב - שהוא צדו:

הא למה - שני זה דומה מאחר שנצוד ע"י הראשון:

לנועל את ביתו לשומרו - ולא לצוד:

ונמצא צבי - שהוא ניצוד כבר שמור בתוכו וכן אע"פ שעמד הראשון אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול: