סנהדרין

כי למועד מועדים - אלמא יש קץ בדבר:

וככלות נפץ יד עם קדש - כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם שהיתה נפוצה אילך ואילך גבורה ותועלת לפשוט אנה ואנה ואחר שתכלה גבורתם שיהיו שפלים למאד:

תכלינה - אלו הצרות ויבא משיח כדאמרינן כי אזלת יד:

מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר:

ר' אליעזר אומר מזה - הפסוק כשתראה דאין שום אדם משתכר ואף שכר הבהמה לא נהיה והיינו כדאמרן עד שתכלה פרוטה מן הכיס אין מעות מצויות בכיס:

שכר בהמה - עבודת האדמה שהיא על ידי בהמה איננה:

וליוצא ולבא אין שלום - אז יבא משיח:

[שלום רב] - והיינו וליוצא ולבא אלו תלמידי חכמים אותם שהיה דינם לצאת ולבא בשלום כדכתיב שלום רב לאוהבי תורתך אפילו להנהו אין שלום:

מן הצר - מרוב הצרות ל"א מיצר הרע:

שקולין - שוין שער התבואה ויין רווחי' כדאמרן חמישית שובע גדול ל"א שקולין שוין שכולן יקרין:

כשמן אוליך - שיהיו כולן קפויין וכיון שהם קפויין אין דגים נמצאין בחכה:

עד שתכלה מלכות הזלה - שלא תהא להם שום שולטנות לישראל אפילו שולטנות קלה ודלה:

נטישותיו - ענפים קטנים כלומר השרים והשופטים:

וחסו בשם השם - כלומר שתבא להם גאולה ויחסו בצל שדי:

סיגיך - תערובות שבך:

בדיליך - המובדלים לראשי עם:

יהירי - גסי רוח מישראל:

אמגושי - פרסיים מכשפין שמצערין ישראל במס' שבת (דף עה.) פלוגתא איכא למאן דאמר אמגושי חרשי ואיכא מ"ד גדופי עובדי כוכבים:

גזירפטי - שופטים עובדי כוכבים החובטין את ישראל במקלות:

ואצרוף כבור סיגיך - רבים וגדולים בגסותם כשאצרוף ואסלקם ממך אזי אסירה כל בדיליך:

אמגושי - הבדלים מיראת המקום:

סיגיך - כמו רב דמתרגמינן סגי:

משפטיך - כמו (צפניה ג) שופטיך:

פנה אויבך - גזירפטי:

נוססה - כמו (ישעיהו י) כמסוס נוסס וכמו (שם נא) יאכלם סס רוח המקום נוקבת ומחרבת אותן עם הצרות הבאות שאף הוא מתכוין להשמידם:

יירשו ארץ - היינו גאולה:

עם ענני שמיא כבר אינש אתי - במהירות:

וכתיב עני ורוכב על החמור - כעני הבא על חמורו בעצלות:

סוסי ברקא - סוס מסורק ומכוון ונאה שיש לי דגנאי הוא שיבא על חמור מלגלג היה ל"א סוסיא בדקא סוס בדוק לרוץ:

בר חיור גווני - כלום יש לך סוס בר מאה גוונין שחמור שלו כן הוא במלתא בעלמא דחייה:

חיור - מאה בלשון פרסי:

האדון הזה - שכינה היתה עמהם:

קול שלשה - דשכינה הוה בהדייהו:

לדידיה - למשיח:

בפתחא (דקרתא) - נראה למורי לא בפתח העיר ממש אלא גן עדן הוא כנגד כל העולם וקאמר ליה דבאותו צד של גן עדן שכנגד פתח העיר משיח שרוי:

סובלי חלאים - מנוגעים והוא נמי מנוגע דכתיב (ישעיהו נ״ג:ד׳) והוא מחולל מפשעינו וכתיב (שם) חליינו הוא נשא:

כולהו - מי שיש לו ארבע וחמש נגעים:

אסרי להו ושרו בחדא זימנא - מתירין כל נגעתן ביחד ומקנחין אותן וחוזרין וקושרין אותן:

ואיהו - משיח:

שרי חד - נגע ומקנחו וקושרו ואח"כ מתיר האחר ועושה כן ואינו מתיר שני נגעים יחד דסבר אי בעי לי לצאת וליגאל את ישראל לא איתעכב כדי קשירת שני נגעים:

אמר ליה - ר' יהושע למשיח לאימת אתי מר אמר ליה היום:

אבטחך לך ולאביך לעולם הבא - דאי לאו צדיקים גמורין אתם לא הוה יהיב לך שלמא ולא הוה מדכר שמיה דאבוך:

היום אם בקולו - של הקב"ה תשמעו:

השער הזה - של עיר רומי . שבעיר רומי היה אותו שער:

ואין מספיקין לבנותו - פעם שלישית:

מי פמייס - שירדן נובע ממנו כדתניא בבכורות (דף נה.) דן יוצא ממערת פמייס ומפרש התם שפיר:

העמיקו ארוני - עשו לי קבר בקרקע עמוק: