סנהדרין

גמ' ויהי לו כן וירמסו אותו - דבדבר שכפר בו נדון שלא אכל משם ונרמס ברגלי הבאים לקנות:

(וכי אהרן קיים לעולם - כלומר וכי אהרן חיה כל כך שתנתן לו תרומה והלא לא נכנס לארץ ישראל ומאי האי דקאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן):

לעולם קיים - לאו דווקא אלא כלומר הלא לא נגזר עליו שיחיה כל כך:

שעתיד לחיות - לעולם הבא:

דבי רבי ישמעאל תנא - הא דכתיב לאהרן לאו להכי הוא דאתא אלא לומר לך כאהרן וכו':

מה ארי ספק דורס ואוכל - ואין אנו יודעין כשנוטל בהמה מן העדר אם דעתו לדורסה ולאוכלה מיד קודם שתסריח או לא אלא לטרוף ולמלא (חורו) [תאותו] ולאחר זמן יאכלנה כשתסריח וה"נ כהן עם הארץ כשאנו נותנין לו תרומה בידו אין אנו יודעין אם יאכלנה בטהרה או בטומאה [אי נמי] ספק דורס שארי דרכו לדרוס ולרמוס בהמה ברגליו ואוכלה כשהיא דרוסה מנוולת ופעמים שנותנה בחורו ואינה מנוולת:

עון אשמה - עונות הרבה מטעין עליו:

באכלם את קדשיהם - ומתרגמינן במיכלהון בסואבא ית קודשיהון:

אלא להם - דמשמע שהבטיח הקב"ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב שיתן להם ארץ ישראל וכי להם ניתנה והלא לבניהם ניתנה אלא מלמד שעתידין לחיות ועתיד הקב"ה ליתן להם את ארץ ישראל:

הנך שוכב עם אבותיך וקם - הנה אתה מת שוכב והנה אתה קם שתחיה לעתיד לבא והאי וקם אהנך קאי:

דילמא וקם העם וזנה - דלקמי' קאי ולאו אדלעיל והיינו אחד (מג') מקראות שאין להם הכרע:

יחיו מתיך - דמתים שבארץ ישראל יחיו:

נבלתי יקומון - אפי' נפלים יחיו במסכת כתובות:

ודילמא מתים שהחיה יחזקאל - דההיא קרא יחיו מתיך ישעיה אמרו והוא קדם ליחזקאל שנתנבא בימי חזקיה והיה מתנבא פסוק זה על שהיה עתיד יחזקאל להחיות מתים אבל לעולם הבא לא:

דובב - פרונמיי"ש בלע"ז כלומר נעות ומתנודדות שפתי ישיני עפר מכלל שיחיו:

מרחשן שפוותיהו בעלמא - שפתותיהן נעות מעט בתוך הקבר אבל אין חיין ויוצאין לאויר העולם וכרבי יוחנן וכו':

ולא קבלו ממנו עד שאמר להם וכו':

חיים כלכם היום - דהאי . יום מיותר הוא דמצי למכתב חיים כלכם מה תלמוד לומר היום כהיום מה היום וכו' כך שמעתי:

הנך שוכב עם אבותיך וקם - הרי תחיית המתים העם הזה וזנה הרי מה שעתיד להיות:

פלגא בידך - דמהאי קרא נפקא דיודע מה שעתיד:

זייפתם ולא העליתם - כזב אתם אומרים ואין ממש בדבריכם:

לאו לעולם הבא - אלמא יש תחיית המתים:

מהכרת תכרת - הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא:

אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה כלשון בני אדם - ולהכי אמר להו הכי כי היכי דלא להוי להו פתחון פה:

הכרת תכרת - בעבודת כוכבים כתיב:

והלא כבר נאמר - בעבודת כוכבים את ה' הוא מגדף ונכרתה דס"ל מגדף היינו עובד עבודת כוכבים:

וכי שלשה עולמים יש וכו' - ור"ע סבירא ליה דמגדף היינו מברך השם:

והשתא בין לרבי ישמעאל בין לר"ע עונה בה מאי עבדי ליה מבעי ליה וכו':

שעונה בה - שלא שב קודם מיתה הוי בכרת אבל שב לא:

דחיי שכבי - שהמתים חיים:

ויציצו מעיר - שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים וכדאמרינן (כתובות דף קיא.) הקב"ה עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים: