תלמוד בבלי
סנהדרין
דף ה׳ ע״א
דן אפילו ביחיד - דכתיב (ויקרא יט) בצדק תשפוט וקסבר אין כאן עירוב פרשיות:
דגמירנא - שמועות דינין מרבותי:
וסבירנא - יודע אני להוסיף וליישב טעמים מדעתי:
ונקיטנא רשותא - מריש גלותא דייננא דיני ממונות ביחידי:
דיניה לאו דינא - והדר דינא לגמרי:
דן דינא - ביחידי:
אי קבלוך עלייהו - לגמרי לילך אחריך אם לדין אם לטעות ולא יתבעוך לא תשלם:
ואי לא זיל שלים - ואי לא קבלו טעותך עליהם דאמרו לך דיינת לן דין תורה זיל שלים ומיהו מיהדר דינא לא אלמא גמיר וסביר וכי לא נקיט רשותא דיניה דינא ולא מהדר:
לישקול רשותא - דכיון דברשות נחת לא משלם:
מהכא להכא - מריש גלותא לבבל למידן דינא בבבל:
ומהתם להתם - מנשיא דארץ ישראל לדון בארץ ישראל:
שבט - לשון שררה ויש להן רשות להפקיר דהפקר ב"ד הפקר דכתיב (עזרא י) וכל אשר לא יבא וגו' ביבמות בהאשה רבה (יבמות דף פט:):
מחוקק - שררה מועטת:
שרודים את העם - שיש להם כח ורשות מאת מלכי פרס:
בני בניו של הלל - הלל נשיא היה כדאמר בפסחים באלו דברים (פסחים דף סו.) הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם:
דן דינא - בבבל וטעה:
אתא - לא"י לקמיה דרבי חייא:
ש"מ מהתם להכא לא מהני - דהא רבה בר חנה רשותא הוה נקיט מרבי דנשיא דא"י היה כדאמרן לקמן בשמעתין בן אחי יורד לבבל וכו':
לא מינייכו נקיטנא רשותא - ואיני כפוף לכם:
על הגבולין - הנמשכות אחר ארץ ישראל:
מאי רשותא - דרבה בר חנה:
יורה - איסור והיתר אמר להם רבי יורה ולקמן פריך אי גמיר למה ליה רשותא בהוראה:
ידין - ברשות ויפטר מלשלם:
יתיר בבכורות - יראה במומין ואם קבוע הוא יתירנו לשוחטו דביומיה דרבי אין לבכור תקנה עד שיפול בו מום דאחר חורבן היה:
אל יתיר - לקמן מפרש טעמא:
איבו - אבוה דרב הוה כדאמרינן באור לארבעה עשר (פסחים דף ד.) א"ל אייבו קיים כו':
וחנה - אבוה דרבה:
מכפרי - מקום: