תלמוד בבלי
ראש השנה
דף ח׳ ע״ב
שהחדש מתכסה בו - לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח לפי שקטנה היא סמוך לחידושה:
אלא אם כן קדשו החדש כו' - וה"ק אם קבעו ישראל את חק החדש יהא משפט להקב"ה:
מלך וציבור - כשהקב"ה דן אותם מלך נכנס תחילה:
משפט עבדו - שלמה קאמר ליה:
דליפוש חרון אף - בשביל עונות צבור:
מנלן - ששנת שמיטה מקודשת מר"ה ואסור בעבודת הקרקע:
וקדשתם שנת החמשים מה ת"ל - מכיון שאמר שבע שבתות שנים והעברת שופר בחדש השביעי יודע אני שהיא שנת החמשים:
לא נפטרים לבתיהן - דכתיב תעבירו שופר והדר וקראתם דרור:
ולא משתעבדין - דכתיב וקדשתם את שנת החמשים:
ועטרותיהן בראשיהן - אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי:
שנים אתה מקדש - כששנת יובל נכנסה מצוה על ב"ד לומר מקודשת השנה:
ואי אתה מקדש שום חדש - כר"א בר"ש דאמר לקמן בפרק שני (ראש השנה ד ' כד.) בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו ויליף טעמא מהכא:
לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים - דילפינן מיניה שמתקדשת מתחלתה:
יכול כך מתקדשת בסופה - אחר ראש השנה ותמשוך עד יום הכפורים:
ואל תתמה - אם משמרין אותה בתוך שנה שלאחריה:
שהרי מוסיפין מחול על קודש - כדאמרינן לקמן בשמעתין:
ת"ל יובל היא - מיעוטא היא: