תלמוד בבלי
ראש השנה
דף ד׳ ע״א
ומה חשחן - כלומר כל מה שחפצים הכהנים תנו להם משלי:
מטונך - ממשאך שבאת עלינו להשיבנו אני משיבך תשובה ראה מה כתוב בה די להון מהקרבין וגו' ומצלין לחיי מלכא למדת שלא לשם שמים עשה כי אם להנאתו:
הרי זה צדיק גמור - אם רגיל בכך:
כאן בישראל - שלבו לשמים ואם מריעין לו בחייו אינו קורא לו תגר אלא תולה היסורין בעונו אבל עובד כוכבים אם אין מטיבין לו כגמולו קורא תגר:
נדבכין די אבן גלל - כתב ששלח ביד עזרא כתוב בו שורות של אבני שיש שלש בחומות הבית והרביעי של עץ:
כלבתא - למשכב ובני נח הוזהרו על כך שנאמר (בראשית ב) והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה ועוף שאינן נעשין בשר אחד שאין יולדין מן האדם:
בנות מלכים ביקרותיך - מיקרות אותך לעתיד לבא:
לעולם שגל - דעלמא מלכתא היא:
ורבה בר לימא - להאי שגל דהכא גמרא גמר לה מרביה דכלבתא הואי:
עד כסף ככרין מאה - תנו להם לבוני הבית:
רגל שבו ר"ה לרגלים - רגל שהוא בחדש הנכנס באחד בניסן הוא ראש השנה לרגלים:
נפקא מינה - דהאי ר"ה:
לענין נדר - שהוא מוזהר בבל תאחר ותלה הכתוב איחורו שלשה רגלים ואשמועי' מתניתין שאינו עובר עד שיהא פסח ראשון לשלשתן שאם עברו עליו שלא כסדרן אינו עובר:
אחד הנודר - האומר דמי עלי ששמין אותו כעבד:
ואחד המקדיש - דבר לבדק הבית:
ואחד המעריך - שאמר ערכי עלי שהערך קצוב בתורה כפי שניו:
פעמים שלשה - פעמים שהוא בבל תאחר בשלשה רגלים:
פעמים חמשה - דבעינן כסדרן:
חייבי הדמין - אמר דמי עלי:
והחרמין - חרמי גבוה:
בכור ומעשר - מעשר בהמה: