תלמוד בבלי
ראש השנה
דף כ״ד ע״ב
של חמשה - נרות:
ושל ששה - נרות:
ואפילו של שאר מיני מתכות - לפי שכיוצא בהן כשירה לפנים כדתניא (מנחות דף כח:) ועשית מנורת כלל זהב טהור פרט מקשה תיעשה חזר וכלל מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת:
אף של עץ לא יעשה - שכיוצא בה כשירה לפנים דר' יוסי בר' יהודה דריש ליה לקרא ברבוי ומעוטי מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט חרס והכי מפרש לה במנחות (שם):
כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי - כשגברה ידם על היונים והוציאום מירושלים וטיהרו את המקדש והיו עניים ולא יכלו לעשותה של זהב:
בבעץ - שטיינ"ו בלע"ז:
דמות ארבעה פנים - לגוף אחד כעין חיות הקדש דהיינו אתי שכסא כבוד רכוב עליהן:
פרצוף אדם לחודיה תשתרי - שהרי הוא אחד מהן בחיות ואפ"ה אמר עד דאיכא כולהו בהדי הדדי:
שבמדור העליון - ברקיע שביעי דדייקינן אתי אבל חמה ולבנה וכוכבים ומזלות במדור התחתון הן ברקיע השני כדאמרינן במסכת חגיגה (דף יב:):
שלשול - תולעת:
אפיקים - מוצאי מים ביברי"ש בלע"ז:
אחרים - נכרים:
והא רב יהודה - שהיתה לו צורה בטבעתו ואחרים עשאוה וא"ל שמואל דנישקליה מיניה:
סמי עיניה - כלומר השחת צורתו:
ומשום חשדא - שלא יאמרו ע"ז היא לו:
אסור להניחה - באצבעו:
ומותר לחתום בה - שחתימתה שוקעת:
וכשחותמה שקוע - חתימה בולטת חותמה בולט המתכת חרות סביב סביב והצורה עומדת כמות שהיא חותמה שוקעת שהצורה חקוקה וחרותה במתכת:
דשף ויתיב בנהרדעא - מקום הוא ויש פותרין שחרב וחזר ונבנה ותמיד היתה שכינה מצויה שם ויכניה וגלותו בנאוהו שנשאו עמהם מאבני ירושלים ועליהם נאמר (תהילים ק״ב:ט״ו) כי רצו עבדיך את אבניה:
אנדרטא - צלם דמות המלך:
והא ר"ג יחיד הוה - וניחוש נמי לחשדא:
מתני' מעשה שבאו שנים כו':
ראינוהו שחרית במזרח - את הישנה: