ראש השנה

מעשה ועברו יותר מארבעים זוג וכו': שזפר - כך שמו:

מתני' אב ובנו שראו את החדש כו': שאם יפסל - יכשל בפיו כשיבדקוהו כדלקמן (ראש השנה דף כג:):

גמ' תהא כשרה בכם - ואע"פ שהם אחים:

תהא מסורה לכם - לחשובי הדור אני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש ולא להכשיר קרובים בא:

היכי תנית - מתניתין קמיה דרב מי המכשיר ומי הפוסל:

איפכא - תנינא ר' יוסי אומר אב ובנו וכל הקרובים כשירין אר"ש מעשה בטוביה כו':

א"ל משום הכי - דאפכת דר"ש לרבי יוסי לא אמר לך מידי כי אמרת הלכה כרבי (יוסי) דהיינו דר' (שמעון):

מתני' אלו הן הפסולין כו': בקוביא - חתיכות של עצם שמשחקין בערבון ואמור רבנן אסמכתא לא קניא והרי הן גזלנין מדרבנן דמדאורייתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב (שמואל ב כ״ג:כ״א) ויגזל את החנית מיד המצרי:

ומלוי ברבית - לא גזלן דאורייתא הוא למפסליה משום אל תשת עד חמס (שמות כג) דהא מנפשיה יהיב ליה:

מפריחי יונים - היינו נמי כעין קוביא אי תקדמיה יונך ליוני:

וסוחרי שביעית - עושין סחורה בפירות שביעית דרחמנא אמר (ויקרא כה) לאכלה ולא לסחורה (ע"ז סב.) ולפי שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת ממון חשדום להיות מעידים שקר ע"י ממון ושוחד:

והעבדים - פסולי דאורייתא הוא ק"ו מאשה כדאמרן בב"ק (דף פח.):

גמ' הא אשה כשרה לה - כגון להעיד על מיתת אדם להשיא את אשתו ועל סוטה שנטמאת בסתירה שלא תשתה:

לעדות אשה - להתירה להנשא ודוקא גזלן דדבריהם אבל גזלן דאורייתא דחציף לעבור בפרהסיא לא הכשירו חכמים לעדות אשה ואע"פ שהכשירו את העבד ואת האשה דפסולי דאורייתא:

מתני' מי שראה את החדש כו': מרכיבין אותו - אף בשבת:

ואם צודה להם - אם יש אורבים בדרך כמו ואתה צודה את נפשי (שמואל א כ״ד:י״ב) והבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים:

פרק שני - אם אינן מכירין

מתני' אם אין מכירין אותו - אם אין ב"ד מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא:

משלחין - ב"ד שבעירו:

אחר עמו - להעיד עליו לפני ב"ד הגדול (שבמקדש) את החדש:

משקלקלו הבייתוסים - מפרש בגמרא: