נידה

וחלתה תלויה - כשעשאה בטהרה משום ספק הנולד לה ראשון:

באיזה ספק אמרו - כלומר באיזה ספק הוצרכו לומר חלתה תלויה:

בספק חלה - בספק טומאה הנוהגת בחלה ואינה נוהגת בחולין כגון נשען כדמפרש בסמוך דטהור לבני הכנסת ואסור לתרומה ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דלא נהגא בחולין גרידא הכא כיון דטבולין לחלה נהגא בהן:

מאי ספק חלה - כלומר מאי קאמר:

שלא תאמר בהוכחות שנינו - בספק טומאה מוכחת:

כגון שני שבילין - אחד טמא ואחד טהור ספק הלך בטמא ספק הלך בטהור והא ספקא היא דמהניא בחולין הטבולין לחלה אבל טומאה שאינה מוכחת לא דהא לא איצטריך לאשמועינן דאפילו לחולין גרידא נמי מהני לאוכל חולין בטהרה הלכך מהניא נמי הכא:

אלא אפילו בנשען - דהוי ספק טומאה שאינה מוכחת הואיל ותנן לקמן דמהניא לתרומה מהניא נמי לחולין הטבולין לחלה:

פורקין - משאוי:

טמא - דשמא מתוך כובד המשא נשען זה על הטהור ונמצא טהור מסיטו או טהור ניסט עליו וכתיב במרכב הזב (ויקרא ט״ו:י׳) והנושא אותם וכ"ש זב בעצמו:

וכולן - אפי' משא כבד:

טהורין לבני הכנסת - אוכלין חוליהן בטהרה שאין זה היסט גמור וכל שכן שספק הוא:

וטמאין לתרומה - מדרבנן ואפי' בספק:

וחולין הטבולין לחלה כחלה דמו - דמהני בהו ספק נשען כחלה גמורה:

וקוצה לה חלה - שכל זמן שלא קראה שם עליה הרי היא כחולין וטבול יום דינו כשני ואינו עושה שלישי בחולין וכשהיא קוצה לא תקרא לה שם אלא מניחתה לחלה בכפישה או באנחותא הם כלים שאין להם בית קיבול כגון נסרים ואין מקבלין טומאה. ואצרכוה רבנן הני משום היכרא שלא תגע בה שוב מאחר שקראה לה שם ודכוותה אמר בסוף פ' הניזקין (גיטין סב.) ובתשובת רב האי ראיתי אנחותא נסרים לווחין שמנסרין הנגרים ומשפין הלווחין:

ומקפת - מקרבתה לכלי אצל העיסה וקוראה לה שם שמצוה לתרום מן המוקף. מוקף סמוך כמו מקיפין שתי חביות במס' ביצה (דף לב:) וכמו אין מקיפין בבועי (חולין מו:) שמקיפין זו לזו לראות אם דומים הם בנקביהן:

שודאי מטמא חולין - כמו משא הזב:

דודאי - נדה ממש:

ספקה - מעת לעת:

ולא בחולין שנעשו על טהרת תרומה - וקס"ד הוא הדין לחולין הטבולין לחלה דהם נמי נעשין בטהרת חלה המעורבת בהן:ומשנינן חולין הטבולין לחלה חמירי מחולין שנעשו על טהרת תרומה דהכא עריבא בהו חלה אבל התם נטירותא יתירתא קביל עליה:

פתיכא - מעורבת: