נידה

ונאסר יום עשרים - הבא שהרי למודה בעשרים ולא עקרתו אלא שני פעמים שהרי עקירה האחרונה של עשרים האחרונה שלא ראתה שאחר השלשים שניים לאו עקירה היא שהרי לא שינתה ליום שלשים השלישיים ולא ראתה עד יום עשרים לחדש כווסתה:

מפני שאורח - זה שחזר לשוב יום עשרים בזמנו הראשון בא:

מתני' כל גפן יש בה יין - כל אשה יש לה בתולים ודמים:

ושאין לה הרי זה דור קטוע - וכיון שאין להן דמים מרובים אין בניהן מרובין:

מתני' תינוקת נותנין לה ארבע לילות - לשמש ואפי' רואה אמרינן דם בתולים הוא:

עד שתחיה המכה - מפרש בגמרא:

הגיע זמנה לראות - ולא ראתה:

עד מוצאי שבת - והיא ניסת ברביעי:

גמ' אפילו ראתה - בבית אביה אמרו ב"ה הואיל ולא הגיע זמנה לראות נותנין לה עד שתחיה המכה:

מדפליג בסיפא - בהגיע זמנה קתני חילוק בין ראתה ללא ראתה:

שנוחרת - לקמן מפרש:

שהרוק מצוי - שרואה מחמת תשמיש:

עד מוצאי שבת תנן - ביום ובלילה:

דשרי למבעל בשבת - אף ע"פ שלא בעל עדיין כי אם שתי בעילות ופתח דחוק:

וחזר ובעל - בתוך ארבע לילות:

טמאה - דדם נדה הוא:

בוגרת נותנין לה לילה הראשון - ואפי' לב"ה דאמרי בהגיע זמנה לראות ארבעה הני מילי נערה דמשיגיעו ימי הנעורים הוי זמנה אבל בוגרת לילה הראשון ותו לא:

מתוך שנים עשר חדש - שבעל לילה הראשון והלך בדרך מיד ושהה שלשה חדשים וחזר ובעל ומצא דם וכן פעם שניה ושלישית ובא לפני רבי ואמר דם בתולים הוא: