נידה

תנורי בנות - נערות קטנות עושין תנורין לשחוק:

תחלתו ארבעה - תנור בן ד' טפחים מקבל טומאה אם נגמרה מלאכתו:

ושיריו ד' - נטמא תנור גדול ושברו ונשתיירו ד' טפחים עדיין טמא:

ה"ג תחלתו כל שהוא משתגמר מלאכתו ושיריו ברובו ומקשה בהעור והרוטב רובו דטפח למאי חזי ומשני האי ושיריו אגדול קאי וה"ק שירי גדול ברובו ומותבינן בגדול והא קאמר שיריו ד' ומשנינן ההוא בתנור בר ז' דד' הוי רובו והא בתנור בר ט':

בפלוגתא - כגון הכא דלר"מ לא הוי שיעורא בטפח:

לא אמרו טפח אלא בין תנור ולכותל - דהתם יותר מטפח עומדת ליקצץ מפני שמעכב את התנור מלקרבו לכותל ודוחקת את הכותל הילכך יותר מטפח עומדת לינטל היא אבל לצד הבית אפי' גדולה הרבה יד הוא לתנור:

בדכתיבן - ששיעורו מפורש מן התורה:

דיה לקורה - לגבי מבוי:

מדרבנן - כגון מבוי דכל מצותו מדברי סופרים:

כל ג' ימים - כגון יצא ולד תחלה ושליא אחריו בתוך ג' ימים:

תולין השליא - בו ואין חוששין לאחר דתוך הזמן הזה עשויה השליא להתעכב אחר הולד שהיתה ממנו טפי לא ואם זה זכר תשב לזכר בלבד ולא אמרינן שליא אחרת היתה עם ולד זה ונימוח ושליא זו דולד אחר היא דדרך שליא לשהות אחר ולד ג' ימים:

מכאן ואילך חוששין - שמא ולד אחר היה עמו ונקבה היה ותשב ימי טומאה דנקבה ואי נמי הוי האי ולד נקבה אכתי מהניא ספק דשליא דמנינא ימי טוהר לחומרא שאם תראה ליום פ"א לולד ופסקה עד יום שמיני וראתה לא הויא שומרת יום כנגד יום (דאמר בהדיא) שליא נקבה הואי ומה שראתה ביום פ"א דם טוהר הוה דמשליא מנינן והשתא הוא דהויא תחלת נדה והיא נקראת טועה:

בנפלים - מתעכב:

את אמרת לשמעתתיה דרב - בתמיה. כלומר את אתית לפרושי מדידך:

בפירוש - פירשה רב הכי:

ילדה - בן קיימא:

באלי ואתי - שהיה ממהר לבא כמו (לעיל נדה דף יז.) באלי דידבי פי' מגרש:

מדויל - שם מקום:

בגילא דחיטתא - כלומר בשאלות מועטות:

מירמי ומידחי - כלומר להקשותו ולדחותו שלא ידע להשיב:

אלא בדבר של קיימא - שכיוצא בו מתקיים אם היום היו חדשיו כלו למעוטי שאם הפילה דבר שאין ראוי לבריית נשמה כגון בירך אחד באמצע או גוף אטום או מפלת מין בהמה וחיה ועוף ואח"כ הפילה שליא אפי' בתוך ג' חוששת לולד אחר:

חזייה לרב יהודה בישות - דשמעה ולא אמרה ניהליה:

המפלת עורב ושליא מהו - מי תלינן שליא בעורב ולא ניחוש לולד אחר או לא תלינן:

שיש במינו - כגון אדם ובהמה וחיה אבל עוף לא: