נדרים

כי קאמר ר"מ בנדר - אסור בלשון נדרים דוקא קאמר:

אבל בנדבה לא אמר - והיינו מתני' דקתני כנדבתם דכשרין נדרי בלשון נדבה:

והא קתני כנדבותם נדר כו' - דמשמע דבלשון נדר קאמר:

דלמא אתי בה לידי תקלה - דכי אמר בל' נדר הרי עלי קרבן אתי בה לידי תקלה דעבר משום בל תאחר:

נדבה נמי - כי אמר הרי זו קרבן אתי בהו לידי תקלה לידי גיזה ועבודה א] אבל בבל תאחר לא דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא:

[כהלל] - מתני' דקתני נדבה מותר כגון דעביד כהלל דמקדישה בעזרה דחו לא אתי בה לידי מטילה:

נדבה דנזירות מאי איכא למימר - היכי עביד דלא ליתי לידי תקלה דקתני נדב בנזיר דמותר דכשרים מתנדבים בנזירות:

סבר לה כשמעון הצדיק - דמנזיר לשם שמים כאותו שבא לפני שמעון הצדיק:

לא אכלתי אשם נזיר טמא - דנזיר שמיטמא מביא אשם ואח"כ מונה ימי נזירות אחר ומאותו אשם לא אכל וטעמא מפרש לקמן:

בא לפני אדם אחד - שבא להקריב קרבן נזירותו ולגלח שערו:

ופחז יצרי עלי - מתוך שראיתי במים צורתי כל כך נאה נתגבר עלי יצרי ובקש להביאני לידי מעשים רעים לטורדני מן העולם:

אמרתי לו - כך אמר בעצמו:

עליך הכתוב אומר איש כי יפליא כו' - דהיינו לה' לשם שמים:

דאתי על חטא - שטימא עצמו וכיון דאתי על חטא הוא א"כ לא בעי למיכל שום קרבן חטאת אלא היינו טעמא דלא אכל אשם נזיר טמא:

כשהן תוהין - מתפחדים כמו ופחדת לילה ויומם (דברים כ״ח:ס״ו) ומתרגמינן ותהית כשהן כועסין נודרין שאינן נודרים לשם שמים אלא לשם כעס מנזרין עצמי:

וכשהן מטמאין - דאתא טומאה וסתרי להנהו יומי דנזירות ובעו למימני יומי נזירות אחר וריבה עליהן ימי טומאה דשמא מיטמא פעם אחרת ובעי למיסתר כל הני יומי דנזירות ומתחרטין בעצמן שנדרו וכיון דמתחרטין לא הוי נזירות לש"ש ונמצאו מביאין חולין לעזרה ומשו"ה לא אכל אלא מזה דודאי לש"ש הוא דעבד:

א"ה אפי' נזיר טהור - דדלמא מתחרט על נזירותו ונמצא מביא חולין לעזרה:

בנזיר טהור - ליכא למיחש דמתחרט דכיון דלא נטמא ולא רבו עליו ימי טומאה ודאי לא מתחרט ואי אמרת אפ"ה הוא מתחרט דאינו יכול לעמוד בנזירותו להא ליכא למיחש דאי לאו דאמיד בנפשיה קודם שנדר דיכול לעמוד בו לא הוה נדר ולא מיתחרט כל היכא דלא נטמא: