נדרים

מתני' מותר בעלייה - שאין עלייה בכלל בית:

הנודר מן עלייה כו' - דברי הכל אין בית בכלל עלייה:

גמ' ר"מ היא - דאמר עלייה לאו בכלל בית היא:

לימא ר"מ היא - דאמר אין [עלייה] בכלל [בית]:

דיאי וכו' - בבית ארץ משמע דמחובר בארעא הוי בית: עלייה דלא מיחבר בארעא לא הוי בכלל בית ארץ ולהכי בעי קרא לרבויי דהואיל דסמיכא אקירות הבית מטמאה:

האומר לחבירו בית שבביתי אני מוכר לך מראהו עלייה - משום דאמר בית בביתי משמע עלייה בתוך ביתי: טעמא דאמר בית בביתי הא אם אמר בית סתם אין יכול להראות לו עלייה. דאין עלייה בכלל בית:

אפי' תימא רבנן - לא תימא עלייה ממש מאי עלייה דקתני:

מעולה שבנכסיו - הבית המשובח שבבתיו צריך ליתן לו היכא דקאמר בית בביתי אבל אי הוה אמר בית סתם היה יכול להראות לו עלייה ממש דעלייה בכלל בית:

מתני' מותר בדרגש - דאין דרגש בכלל מיטה:

דרגש בכלל מיטה - ואסור אבל הנודר מן הדרגש דברי הכל אין המיטה בכלל דרגש:

גמ' ערסא דגדא - מיטה שעורכין אותה למזל ואין שום אדם ישן עליה: כשהן מברין אותו: לכ"ג כשהוא אבל:

כל - העם כו' יתיב עליה. בתמיה מכלל דדרגש לאו ערסא דגדא הוא:

אנן יהבינן ליה - משום דכתיב ויין למרי נפש ה"נ אף על גב דכולה שתא לא יתיב עליה השתא יתיב:

לא חיה כופהו - ממש הכרעים מלמעלה:

אלא זוקפו - שמעמידו על שני כרעיו ודיו:

ואי אמרת ערסא דנדא - דמיטה חשובה היא כ"כ אמאי אין צריך לכפותה:

והתניא וכו' - וזו נמי הואיל ומיטה חשובה היא צריך לכפותה אלא שמע מינה דרגש לאו ערסא דגדא הוא: