נדרים

א"ל רב המנונא - לעולא היאך יוצאין לחולין בלא פדייה:

וכי קדושה שלהן להיכן הלכה - כלומר היכי פקעה בכדי אע"פ שנקצצו:

והלא האומר לאשה היום את אשתי - שתהא לי מקודשת היום:

ולמחר אי את אשתי - אע"פ שהתנה כך בשעת קידושין:

מי נפקא למחר בלא גט - ה"נ אע"ג דנקצצו היינו כמו למחר אין את אשתו ולא נפקי בלא פדיון:

מי קא מדמית קדושת הגוף - וכו'. הני נטיעות דקדישי לפדייה קדישי קדושת דמים ולהכי פקעו מאחר שנקצצו אבל אשה קדושת הגוף היא ולהכי לא פקעה בכדי:

והתניא מי שאמר שור זה עולה כל ל' יום - שאם יקרב בתוך ל' יום עולה ואם לאחר ל' יום יקרב יהא שלמים:

כל ל' יום הוי עולה - כמו שאמר ולאחר ל' יצא מקדושת עולה והוי שלמים:

ואמאי - נפקא מקדושת עולה הא קדושת הגוף נינהו ופקעה בכדי וקשיא לעולא דאמר קדושת הגוף לא פקעה בכדי:

אמר לך עולא הכא במאי עסקינן - דפקעה קדושת עולה:

דאמר לדמי - דאמר הכי תורת דמיו עולה כל ל' יום לאחר שאפדנו ואקח בדליו עולה להכי לאחר ל' יום פקעה בכדי דקדושת דמים היא אבל קדושת הגוף אכתי לא פקעה:

א"ה - דמוקמת לה לדמי:

אימא סיפא - דההיא אמר שור זה לאחר שלשים יום עולה ומעכשיו ועד שלשים יום שלמים הכי הוי כדאמר איהו:

אי אמרת בשלמא - רישא בקדושת הגוף וסיפא בקדושת דמים: