תלמוד בבלי
נדרים
דף כ׳ ע״א
מתני' נדר בחרם - דאמר חפץ זה חרם עלי ושוב אמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים על שם הרשת שצדין בו את הדגים ולא בחרם ממש:
אלא בקרבנות מלכים - דורונות שמקריבין לפני מלכים:
וכן אם אמר הריני עצמי קרבן - דמשמע שהקדיש את עצמו ושוב אמר לא נדרתי אלא בעצם אחד שיש לי בתוך ביתי שהנחתיו להיות נודר בו ולא בעצמי ממש:
על כל אלו אין נשאלין להן - דאין צריך שאלה דודאי מותר הואיל ואינהו אמרי דעל דעת כן אמרו:
ואם נשאלו - אם באו לישאל:
וחכמים אומרים פותחין להן פתח - בחרטה ומוכיחין אותן שלא ינהגו קלות ראש בנדרים:
גמ' וכולן אין נשאלין - דאין פותחין להם פתח ואין מתירים להן דקנסינן להו משום דנדרא ממש משמע:
והדר תני אם נשאלו - דמשמע דנשאלין:
וכולן אין צריכין שאלה - דמותרין בלא שאלה:
בד"א בתלמידי חכם - דאקראי הוא דנדר כה"ג ולא אתי למיסרך:
אבל ע"ה שבא לישאל עונשים אותו ומחמירים עליו - כדי שלא יהא רגיל לנדור בו:
ועבר על נזירותו - דכסבור בטעות נדר ואחרי כן בא לישאל:
אין נזקקין לו - לפתוח לו בחרטה:
נזירות מועטת - שקבל עליו נזירות ל' יום אבל אם קיבל נזירות מרובה ועבר ושתה ק' יום אין אומרים ינהג איסור ק' יום שנהג היתר אלא לעונש ל' יום כסתם נזירות הכי נמי עונשין אותו שינהג איסור בנדרו וכימים שעכב כל נדרו דכשאמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים ונהג היתר בנדר עד לאחר זמן שעלה בדעתו לישאל:
בי דינא דמזדקקי ליה - קודם שינהוג איסור בעצמו לא עביד שפיר:
שסופך למעול בנדרים - אם תרבה לנדור:
שהופכין - פנים כנגד עורף שבאים על נשותיהן שלא כדרכן:
שהופכים שולחנן - היא למעלה והוא למטה: