מנחות

בפסח הבא בטומאה - כגון שרוב ציבור טמאים כדאמר (פסחים דף סו:) איש נדחה לפסח שני ולא ציבור וטומאת מת הותרה להם כדכתיב (במדבר ט׳:י׳) טמא נפש אבל לא זיבה וצרעת ורבי אליעזר דמיקל התם מיקל הכא דהשתא נמי אין טמאי מתים משתלחים חוץ למחנה שלהם דטמא מת אינו אסור אלא בעזרה בלבד ועכשיו כשהוגלל פרוכת אין מחיצה לטמאי מתים להשתלח דטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו וכדאמר בפסחים (דף סז.) ובלבד שלא יכנס למחנה שכינה דהיינו עזרה והא רבנן דאמרו אע"פ שטמאי מתים אין משתלחין זבים ומצורעים משתלחין:

מתני' לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים - מפרש בגמ':

ואינן דוחות את השבת - אפייתן:

וכשרות בבית פאגי - בכל ירושלים דקא סבר אפייתן נמי בחוץ:

גמ' אלמא מדת יבש - כגון עשרון שנמדדו בו:

נתקדשו - ואי נפקי מיפסלא ביוצא:

הקשה - בתירוץ זה:

אדם קשה - חכם ומחודד לחתך הלכה כברזל:

איפסלו בלינה - דכל המנחות משנתקדשו בכלי נפסלים והאי כיון דאיקדיש מאתמול בתנור איפסיל בלינה קודם שיסדרנו על השולחן:

במקום זריזים - ולא בעזרה ממש אלא בחוץ יאפוהו כהנים זריזים שלא יחמיץ:

ושניהם - רבי יהודה ורבי שמעון:

בחול - בערב שבת אשכחינהו דוד לכהנים דאקפו ליה:

דרך חול קא אפיתו - כלומר בחול קאפיתו ליה בתמיה:

אף כי היום יקדש בכלי - התנור ואיפסיל ליה למחר בלינה אלמא תנור מקדש ודוחה שבת:

מידי תנור מקדש - דיראים אתם שלא יפסל בלינה ואף כי היום יקדש בכלי בתמיה קאמר להו וכי היום יקדש בתנור:

דנפקא ליה ממעילה - דכיון שסילקו (בו) מותר לכהנים וכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא מיבעיא הך שכבר נסתלק אפילו זה אם היום יקדש בכלי שסידרתם על השלחן הבו ליה: