מנחות

נסכי רחלה בכמה - יין היא צריכה שהיה רצונו לנסותינו אם היינו מפרישין בין זכר לנקבה. ע"א בין רחלה לכבשה ואמרינן ליה מתני' היא במסכת שקלים ארבע חותמות היו במקדש עגל זכר גדי חוטא גדי משמש נסכי צאן שמאותו חותם שכתוב עליו גדי היו לוקחין נסכים לקרבן צאן בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקבות דהיינו נמי לכבשה ורחלה דכולן נסכיהן שוין חוץ משל אילים שלא היו נוטלין משם לצורך נסכי אילים לפי שאין נסכין שוין לנסכין דהני דהכבש היה טעון רביעית ההין לעשרון אחד מי שהיה מבקש נסכים הלך אצל יוחנן הממונה על החותמות ונותן על נסכיו ונותן לו חותם והולך אצל גזבר הממונה על היין ונותן לו חותם והוא נותן לו נסכים:

מתני' היורש סומך - על קרבן אביו לאחר מיתת אביו:

ומביא נסכים - שהיה אביו חייב להביא עם הזבח:

ומימר - שיכול להמיר בקרבן אביו כאביו:

גמ' וזה - שעיר המשתלח אהרן ובניו סומכין בו ולא בעלים ולא הויא סמיכה:

אמר לו רבי יהודה אף זה אהרן ובניו מתכפרים - עם הצבור וסמיכה בבעלים היא:

וכפר את מקדש הקדש זה כו' - אחר שגמר כל ההזאות והיה נוטל מדם הפר ומדם השעיר הנעשה בפנים ומכפר על טומאת מקדש וקדשיו שהיתה בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף בין לפני ולפנים בין דהיכל בין דעזרות ומכפר דם השעיר על ישראל ודם הפר על הכהנים:

כהנים והקהל והלוים הושוו - שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות וכיון דמתכפרין בו הכהנים הויא סמיכה בבעלים:

ור' שמעון אומר - אין דודאי בהא אמינא כוותך דכשם שמתכפרין בשעיר הנעשה בפנים וכו' אבל בהא לא אמינא כוותך דכשם שוידוי וכו':

ורבי שמעון - דאומר דאין הכהנים מתכפרין בשעיר המשתלח הא קתני ברייתא דהושוו כלומר שמתכפרין בשעיר:

אמר לך מאי הושוו דבני כפרה נינהו אבל כל חד וחד מכפר בדנפשיה - ישראל בדם השעיר והכהנים בדם הפר:

אחד ישראל אחד כהן משיח ואחד כהנים - מתכפרין בשאר עבירות בשעיר המשתלח:

מה בין ישראל לכהנים וכו - זו דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר וכו':

תנו רבנן וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר - דכתיב בפר העלם דבר של צבור כו':

ואין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה - וב' סמיכות הן פר העלם דבר של צבור . ופר הבא על כל המצות [דגמר מעיני עיני מפר העלם דבר של צבור]:

אלא באהרן - כלומר בכהן ואף על גב דכהנים לא עבדו [עבודת כוכבים] סומך הכהן על השעיר:

החי - וסמך אהרן וגו' השעיר החי (ויקרא ט״ז:כ׳-כ״א):