תלמוד בבלי
מנחות
דף פ״ה ע״א
אלא לרבי יוחנן - דאמר לא קדש והא הכא דלדברי הכל קדש בחורבה עבודה וכל הני אע"פ שאינן מובחרים (דהא) לדברי הכל מביא וקורא:
תנאי היא - דאיכא תנא דאמר שבעציץ ושבספינה אינו מביא והוא הדין לתמרים שבהרים ושבעמקים ורבי יוחנן דאמר כי האי תנא:
א"ל יוחנא וממרא - ראשי מכשפים של מצרים למשה רבינו כשהתחיל לעשות האותות לעיני פרעה שהיו סבורין שהיה עושה אותם על ידי כשוף:
תבן אתה מכניס לעפריים - עפריים שהוא מקום הרבה תבואה אתה מביא לשם תבואה למכור בתמיה כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים:
אמר להם למתא ירקא ירקא שקול - לעיר שגדל שם ירק הרבה הבא ירק שלך למכור לפי שמתקבצין שם הכל לקנות הם אמרו לו דברי ליצנות והוא השיב להם בענינם:
מתני' לא מבית הזבל - משדה הצריכה לזבל:
ולא מבית האילן - משדה שיש בו אילנות לפי שהאילנות עושים לה צל ואין התבואה גדלה יפה:
כיצד הוא עושה - לשדה שמביא ממנה סלת:
נרה שנה ראשונה - ומניחה בורה:
[זורעה] קודם לפסח ע' יום - שכבר יש כח לחמה שזורחת עליה:
כיצד הוא בודק - שלא יהא אבק בסלת:
גמ' כרזיים - של אותו מקום:
אלמלא שהן סמוכות לירושלים - הרבה והן עומדות בין ההרים דכתיב (תהילים קכ״ה:ב׳) ירושלים הרים סביב לה:
היו מביאין מהן - לפי שהן עומדות בדרום:
המודרמות - שבדרום:
שבהן החמה זורחת - כל היום:
המנונרות - חרושות הרבה לכך:
וזורעה קודם לפסח שבעים יום - שכבר מתחלת החמה לזרוח בקרן מזרחית צפונית וכשזורחת מושך העמוד מיד לדרום וכל היום היא זורחת לדרום:
סך ידו שמן ומכניס בסלת - וכך בודקה יפה שאם יש בה אבק מידבק בשמן:
קתני מיהא ושניה חורש ושונה - וזורעה ותפשוט מהא מתני' דבשניה נמי נרה:
וליטעמיך - היכי תפשוט הא במתניתין לא קתני שונה: