מנחות

עשרה היו לחמץ עשרון לחלה - די' חלות היו חמץ ובמצה ג' מינין וכל אחד היה של י' חלות נמצא במצה שלשים חלות של י' עשרונות נמצאו שלש עשרונות ושליש עשרון לכל מין ומין וג' חלות לעשרון שמכל עשרון היה עושה שלשה חלות של מצה דשלשים חלות לא היו אלא י' עשרון ומה ששנינו עד כאן היא במדה מדברית אבל במדה ירושלמית שהיו ה' סאין שהן שלשים קבין דסאה ששה קבין ט"ו קבין לחמץ וט"ו למצה:

קב ומחצה - היה נותן לחלה דמט"ו קבין היה עושה י' חלות:

ושתי חלות לקב - דמקב אחד היה עושה שתי חלות שהרי מט"ו קבין היה עושה שלשים חלות של מצה:

גמ' מנהני מילי - דאיפה שלש סאין:

תוכן אחד - מדה אחת הן:

לשאת (את) מעשר החומר הבת - והבת היא הוא נטילת מעשר על החומר דחומר הוא ל' סאין ואמר קרא דאיפה ובת תוכן אחד הוא:

ומאי טעמא ילפת מבת לילף מאיפה גופה והכתיב האיפה עשירית החומר - שהוא שלשים סאין (איפה):

אלא - משום הכי לא יליף מיניה דלא ידענא כמה הוא חומר:

הכא נמי - מעשר החומר הבת דבעי למילף מינה לא ידענא כמה הוא חומר:

אלא מהכא מעשר הבת מן הכור - וכור ידעינן ודאי שהוא שלשים סאין לפי שהוא לשון (חומר) נמצא שהבת שהוא מעשר הוא שלש סאין וכתיב האיפה והבת תוכן אחד שמע מינה דאיפה שלשת סאין והכי מתפרש קרא מעשר הבת מן הכור שמעשר של כור הוא בת עשרת הבתים חומר דבחומר איכא שלשים סאין שהן י' בתים נמצא דחומר נמי הוי שלשים סאין כמו כור כי עשרת הבתים חומר דסיפיה דקרא לא לחושבנא אתי אלא שכפל הדיבור כמנהג הנביאים:

והמשתכר - באוכל נפש:

מאי טעמא - אין מוסיפין על המדות יותר משתות:

אילימא משום אפקועי תרעא - דכיון שמגדלין מוסיפין הדמים וחיישינן דלמא אתי לאוסופי הדמים יותר מדאי:

אי הכי - כי לא מוסיפין אלא שתות איכא נמי למיחש להכי:

אלא משום הכי - אין מוסיפין יותר משתות:

כי היכי דלא ליהוי בטול מקח - דקי"ל (ב"מ דף מט:) אונאה שתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות בטל מקח הכא נמי התגר שמכר את התבואה אם לא ידע דהוסיפו על המדות ומכר לו כדי המדה הראשונה וזה קיבל במדה גדולה הרי נתאנה שתות ואף על פי כן קנה הלוקח ונותן לו דמי אונאה ואין המוכר יכול לחזור בו כדי שיהא לו ללוקח מה לאכול:

כל דבר שבמדה אפי' כו' - משום דקפיד עליה והרי נתאנה במדה:

אלא משום תגרא - החמר שלוקח התבואה מבעל הבית ומוליכה בשווקים שרוצה להשתכר בה השתות ואילו היה מודד במדה שנתוספו ביותר הוי הפסד מטי דיאנא למוכר שהיה מפסיד אותו יותר משתות (אבל) ומשום דלא לימטייה דיאנא תקנו שלא יוסיפו יותר משתות:

ומהדר בתמיה דיאנא הוא דלא לימטייה רווחא לא בעי זבן וזבין תגרא איקרי - אם כן שאין התגר מרויח כלום מה תקנה עשו לו:

קרא אשכח ודרש - דגזירת הכתוב היא:

עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל - הרי ששים שקלים אותן ששים שקלים יהיה לכם המנה וסלע ארבעה זוזים הרי ר"מ זוזי דינרים הוו בהאי מנה וקי"ל דמנה דאורייתא אינה אלא כ"ה סלעים שהן ק' זוזים:

מנה של קדש כפול היה - דהיינו ר' דינרין:

ושמע מינה מוסיפין על המדות - דהיינו מ' לר' של קדש דכוותיה לק' של חול כ':

ושמע מינה שתות מלבר - שלחמש מוסיפין הששי דאי הוי שתות מלגיו לא היה צריך להוסיף ארבעים על מאתים:

מתני' נמי דיקא - דשתותא מלבר דקתני חמש סאין ירושלמיות שהן ו' מדבריות שמע מינה דאותו [חלק] ו' הוסיפו על הה' עשו ה' ירושלמיות שהן ו' מדבריות נמצאת צריך להוסיף עליהן הששית והיינו שתותא מלבר: שקל האמור בתורה הוא סלע: