מנחות

דעד כאן לא קאמר רבי ישמעאל - במתני' למיבצר בלקיטת התבואה:

אלא משום דכי ממעט באכילה - כלומר בתבואה ממעטת קצירה דלא קצר אלא שלשה סאין אבל הכא דכי ממעט בהנאת האוכל מפיש בקצירה דתליש שתי עוקצין לא אמר דלימעוט באוכל:

מתני' (בשלשה בג' מגלות) לא ביכר - לא בישל כל צרכו:

גגות צריפין ועין סוכר - רחוק מירושלים מאד:

גמ' מאי טעם - בעינן מן הקרוב:

כרמל - תקריב רך ומלא שתהא התבואה רכה ונמללת ביד ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך. האי כרמל במנחת העומר כתיב (ויקרא כג):

ואין מעבירין כו' - והלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות:

הורקנוס ואריסטובלוס - שני אחים היו:

והיה שם זקן אחד - מבפנים:

חכמת יוונית - רמיזות:

על אותה שעה כו' - שאותן החיילות החריבו כל סביבות ירושלים:

מטא עומר - זמן עומר:

אכרוז - הכריזו כל מי שיודע תבואה שיודיענה:

ההוא חרשא - חרש שומע ואינו מדבר:

אאיגרא - גג:

צריפא - בורזי"ל שאין לו גג אלא חד מלמעלה ומן ערבה הוא:

מרדכי - שהיה בימי אחשורוש:

שתי הלחם - של חטין:

סיכרא - חור שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול:

אעינא - בעינו:

קן - שני עופות:

לזיבתי - אני מביא הקן זה [וכן] לימתי [וכן] לעונתי:

לזיבתה ממש - דזבה מביאה לאחר ימי ספירה קן א':

לימתי ממש - היינו זבה ששופעת כים:

לעונתה ממש - היינו נמי לעונת קרבן זיבתה ליום שמיני שלה:

דכולהו - תלתא קינין חדא פרידה חטאת וחדא עולה דקן יולדת וזבה אחד חטאת ואחד עולה:

בזוב סיכנה - שהיתה שופעת דם יותר ונסתכנה למות ונדבה לקינה להביא דהויין תרוייהו עולת נדבה וזו שאמרה לימתי בים סיכנה וזו שאמרה לעונתי בעינה סיכנה: