מנחות

אף נשחט על אותו מום - רבי שמעון לטעמיה דאמר דבר שאין מתכוין מותר (שבת דף קלג.) וזה לא נתכוין להטיל בו מום על מנת לשוחטו עליו:

אפי' ימות - אם לא יקיזנו אין מקיזין לו בפ"ק דפסחים (דף יא.) [מפרש טעמא דר"י] מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה מקום שאין עושין בו מום אתי למיעבד במקום מום ובמקום מום ס"ל לר' יהודה כר' מאיר דאסר:

הכל מודים - אע"ג דפליגי במטיל מום אחר מום כגון הכא דאחזו דם דאין לך מום גדול מזה שהרי ימות אפילו הכי מודים במחמץ אחר מחמץ במנחות כלומר כל המסייעין בחימוץ כגון עורך אחר הלש ואופה אחר עורך כולן חייבין:

במסרס אחר מסרס - אפי' בבהמת חולין דכתיב (ויקרא כב) ובארצכם לא תעשו ואם בא אחד וכרת הביצים והניחן תלויין בכיס ובא אחר ונתקן לגמרי חייב גם הוא:

אם על כורת - שמניחן תלויין ויצא חייב על נותק לגמרי לא כל שכן:

כל מום - כל ריבויא היא ומשמע דאפי' בבעל מום לא יתן מום אחר:

ורבנן סברי תמים יהיה לרצון - כתיב ברישיה דקרא ומשמע הכי אותו שהוא תמים וראוי להיות לרצון בההוא מזהרנא לך דכל מום לא יהיה בו אבל בבעל מום שרי:

דיקלא בעלמא הוא - דלא קדוש ומאי איצטריך קרא למישרי להטיל בו מום:

הואיל ואסירי בגיזה - כדאמרי' בפ"ב דבכורות (דף טו.) תזבח ולא גיזה:

קמ"ל - דהואיל ונפדו שרי להטיל בו מום אבל קודם פדיון אסור:

לא יהיה - קרי ביה לא יהיה שלא יטיל בו מום מום לא יהיה בו מצי למיכתב וכתיב כל מום לרבות כולם:

הניח שאור על גבי עיסת - מנחות:

וישב לו ונתחמצה מאליה חייב - בהנחה בעלמא:

כמעשה שבת - כי היכי דמיחייב מניח בשר על גחלים בשבת ונצלה מאליו חייב: