מנחות

שיאור דרבי מאיר - כל שהכסיפו פניו בפרק אלו עוברין (פסחים דף מח.) לרבי יהודה מצה מעליא היא:

ואי שיאור דרבי יהודה - דהיינו קרני חגבים וקבעי למימר לר"מ תאפה שיאור חמץ מעליא הוא:

אלא דרבי יהודה לרבי יהודה - ה"ג אילימא דר"מ לרבי יהודה מצה מעליא היא אלא דרבי יהודה לרבי יהודה:

רביכה - במים רותחין כדאמרינן בתורת כהנים גבי חביתין מורבכת מלמד שנעשת ברותחין כל צרכן והוא חלוט:

אי דאיכא רבוכה - מנחה שמצותה ברבוכה כתיב בהדיא מורבכת תהא שלא תאפה חמץ:

לא כתיב בה רבוכה - תאפינה ומדלא כתיב בה שמע מינה לאו רבוכה בעינן:

מנין לכל המנחות שנילושות בפושרין וישמרם שלא יחמיצו - דקתני מתניתין (לקמן מנחות דף נה.) כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו שנילושות כלומר דהואיל ונילושות בפושרין מצוה לשמרם שלא יחמיצו ושימור היינו שיעסוק בבצק כל שעה כדאמרינן בפסחים (דף מח:):

החייה - כלומר הכשירנה ושמרה:

היא - נמי הוה משמע לעכב כדאמרינן בפירקין קמא (לעיל מנחות דף ד.) חטאת היא שאם שחט שלא לשמה פסולה:

דהוא עשירי לעזרא - ר"א בן עזריה עשירי לעזרא הסופר:

מאי כולי האי - דקמייחסתו ליה:

אי בר אוריין - אם בן תורה הוא הרי הגון:

חזייה - רבי פרידא לרבי עזרא שהיה צעור:

ופתח - באגדתא למיחבביה:

שהודעתיך - שאני מייחד שמך בעולם:

אמר ליה טובתי בל עליך - דהכי משמע ממה שאמרת להקב"ה ה' אתה אין טובתי עליך:

אלא לקדושים אשר בארץ - דהני תרי קראי דסמיכי אהדדי וקודשא בריך הוא אמרינהו:

כיון דשמעיה - רבי עזרא לרבי פרידא דקאמר אדירי כל חפצי בם נזכר אגדה של אדיר:

יבא אדיר - כלומר כך אמר הקב"ה כשעשה נקמה במצרים (שמות ט״ו:י׳) צללו כעופרת במים מצרים שהם אדירים: