מנחות

למכתן - אפר מרפא מכה:

פרשי מספק הזאות - משום מעילה בשמעתא קמייתא דמעילה (דף ב:) מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא:

ספק הזאות - כגון שנטמא בספק טמא מת כגון סככות ופרעות:

בתחילה מגבין להן - כלומר עכשיו כשמביאין אותן גובין את המעות מכל אחד ואחד ואין באין מתרומת הלשכה כשאר קרבנות צבור:

הי מינייהו אחריתי - איזו נאמר באחרונה שנסמוך עליה דשמא הדר ביה מאידך משום דקי"ל (עירובין דף מו:) ר' יהודה ור' שמעון הלכה כרבי יהודה:

קמייתא - דקתני לר"ש שבאין מן הלשכה:

דלית בהו כפרה - מנחת כהן ליתא ליורשים כפרה בגוה אבל פר העלם דבר כפרה לציבור היא:

קרבני לחמי לאשי - ריבה הכתוב קרבנות הרבה דכל הני לשון קרבן נינהו:

לרבות פר העלם - דבאין מתרומת הלשכה כתמיד דבתמיד משתעי ואע"ג דלאו אדעתא דהכי הביאו שקליהם שהרי לא היו יודעים שיחטא אפ"ה מרבה להו קרא:

דברי ר"ש - וכיון דמקרא יליף עיקר הוא הך היא דאחריתא:

שמיני בחביתין - במסכת תמיד (דף לא:) מני לכהנים י"ג העסוקים בתמיד בין בבקר בין בערב זה בכך וזה בכך:

באתרא דחשוכא - דבבל עמוקה היא דכתיב האומר לצולה חרבי (ישעיהו מ״ד:כ״ז):

שביעי - מקריב הסלת דמנחת נסכי תמיד:

תשיעי ביין ה"נ דלא בטלי - לעולם והא קיימא לן מנחתם ונסכיהם בלילה כו' דאם לא הקריבו היום נסכים יקריבום למחר וכגון שלא קדשו בכלי דלא נפסלו בלינה אלמא זימנין דקרב תמיד בלא נסכים:

אלא דאי - לא הוו נסכים לא קתני ה"נ גבי חביתין דאי מת כ"ג לא קתני ולעולם אם מת בטילה כל בין הערבים עד שיעמוד כהן אחר:

אהדרוה לקמיה דרבא - הא דקאמר רבי ירמיה בבלאי טפשאי:

מבישותין אמרי קמייהו - כשאנו אומרים שום טעם שאינו יפה אומרים אותו השומעין לפני בני ארץ ישראל:

מטיבותין - כי אמרי' מילי מעלייתא לא אמרי להו קמייהו:

הא נמי - דאמרן דאינה בטילה מטיבותין היא דיפה אמרתי (דאי לא) דנפקא לי מקרא דכתיב בחביתין (ויקרא ו׳:י״ג) סלת מנחה תמיד מה תמיד אינו בטל אף היא אינה בטלה:

מאי הוי עלה - כרבא או כרבי ירמיה:

פליגי בה - בחביתי כ"ג שלא מת:

מפריש לה שני קמצין של לבונה - כשהיה מביא עשרון שלם מביתו מביא עמו שני קמצים לבונה ומקריב האחד לחצי עשרון של שחרית והאחד לחצי של בין הערבים:

ולא מינו אחר - דקריבה שלימה: