מנחות

תנא אזאת תורת העולה קאי - תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו במסכת נדה בפרק יוצא דופן (נדה דף מ.) והאי דנקט במה אסמכתא וסימנא בעלמא:

לשום אילים - דאמר הריני שוחטן לשום אילים:

לבעלים - צבור:

עקירה בטעות - כגון האי דאי הוה ידע דכבשים נינהו הוה שחיט להו לשם כבשים:

ומותבינן אשמעתין - אדידיה גופיה קא מותיב:

מזידין חייבין - לשלם לבעלים דמי קרבן:

פיגולן פיגול - דשוגגין ואין צריך לומר דמזידין:

ומחשב בהו לשום שלמים - לאוכלן שני ימים ולילה אחד דהשתא חישב לאכול חטאת חוץ לזמנו דפיגול הוא דדין חטאת יום ולילה:

ובאומר מותר - לשנות דהיינו שוגגין:

שנקמצו - מחבת ומרחשת שני כלים הם מחבת עבה ומעשיה קשין ומרחשת עמוקה ומעשיה רכין:

חריבה - מנחת חוטא דכתיב (ויקרא ה׳:י״א) לא יתן עליה שמן:

ורבא לטעמיה - דאמר בפרק קמא:

מחשבה דלא מינכרא - אם הוא מכזב אם לאו פסל רחמנא:

מחשבה דמינכרא - שהוא . מכזב לא פסל רחמנא:

מתני' התמידין אין מעכבין המוספין - מפרש בגמרא:

וכולה היתה קריבה - כל המנחה שלם:

שאין מחנכין - בגמ' מפרש מאן דכר שמיה:

אלא בקטורת הסמים - שלימה של מנה ובין הערבים ובגמ' מפרש מנלן:

גמ' תדיר ומקודש - תדיר בכל יום ומקודש שהיום יום טוב הוא דאי לאו יום טוב ליכא מוסף ומוספין לא הוו אלא מקודש. לשון אחר תמידין מקודשים קודם מוספים דתמידין קרבי ברישא:

תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא - כגון דיש להם בשבת שני כבשים לבד התמידין וקא מיבעיא ליה אם יקריבם היום למוספין ולא יהו לו תמיד למחר או יניחם לצורך תמיד מחר:

מוספין דהאידנא מקודש נינהו - דהיום שבת קודש ותמידין דלמחר לא הוו להו מקודש דלמחר חול ל"א מוספין הוו מקודש קודם תמידין דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר:

אילימא דאית ליה - תמידין ומוספין:

וליקדם - קאמר דאין מעכבין זה את זה דאי בעי תמידין קריב ברישא ואי בעי מוספין מקריב ברישא:

העולה - משמע העולה תהא ראשונה לכל הקרבנות: