מנחות

אליבא דמ"ד (על העצים) על בסמוך - בפ' שתי הלחם (לקמן מנחות דף צו.) במשנה פליגי ה"נ דכתיב על העצים על בסמוך:

מתני' מיעוטו מעכב את רובו - שאם חיסר כל שהוא פסול:

היין - שלישית ההין של איל ורביעית ההין לכבש וחצי ההין לפר וכן השמן בין דמנחת נסכים כשיעור ההין בין בלוג דמנחת נדבה:

גמ' מלא קומצו תרי זימני - בויקרא חד במנחת נדבה וקמץ משם מלא קומצו וחד במנחת חוטא וקמץ הכהן ממנה מלא קומצו חד למצוה וחד לעכב:

שאם חסר כל שהוא פסולה - דסלתה מריבויא דה"א [דריש]:

ככה - בנסכים ככה יעשה לשור האחד בפרשת שלח לך:

מסלתה ומשמנה - ומשמע שיהו שניהן והדר כתיב נמי מגרשה ומשמנה שיהו שניהן שנה הכתוב לעכב. גרש וסולת חד הוא אלא שגרש במנחת ביכורים וסלת בשאר מנחות:

על כל לבונתה ואת כל הלבונה - שנה הכתוב לעכב:

מתני' שתי חלות - עצרת:

שני סדרים - דלחם הפנים:

שני מינין שבנזיר - חלות ורקיקין בפרשת נשא:

ג' שבפרה אדומה - עץ ארז ואזוב ושני תולעת וצפורין במצורע:

שבע הזאות שבפרה - והזה אל נכח פני אהל מועד וגו':

שעל בין הבדים - ביה"כ כדאמרינן במס' יומא (דף נג:):

שעל הפרכת ומזבח הזהב - בין דיה"כ בין דפר העלם דבר בין דפר כהן משיח בויקרא:

הוייה - סלת תהיינה:

בלחם הפנים כתיב מאשי ה' חק עולם ואכולהו קאי אסדרים ואבזיכין:

גמ' כן יעשה על תורת נזרו (במדבר ו׳:כ״א) עיכובא:

חוקה - זאת חוקת התורה:

שלמי נזיר - ליו"ד קבין ירושלמיות סלת ולרביעית שמן כתודה בפ' התודה (לקמן מנחות עח.):

תהיה - הויא עיכובא:

לקיחה תמה - ארבעתן כאחד:

שאין לו - ד' מינין דלולב מעכבין:

אבל יש לו אין מעכבין - אפילו לא אגדן כאחד:

שנים מהן עושין פירות - דאתרוג ותמרים:

יהו זקוקים - כלומר כולן יהו כאחד:

בהרצאה - כשהן מתענין אין נענין עד שיהו כולן באגודה אחת צדיקים ורשעים דומיא דעושין ואין עושים פירות:

על הארץ יסדה - בזמן שאגודתו ביחד אז יסדה:

במעשה יה"כ כתיב חוקה באחרי מות והיתה זאת לחוקת עולם וגו' וחוקה עיכובא:

ועשה לפר כאשר עשה לפר חטאת - בפר העלם דבר כתיב שיעשו לו כאשר עשה לפר כהן משיח שלמעלה הימנו:

מה ת"ל - והלא כל מה שפירש לפר כהן משיח פירש לפר העלם דבר:

לכפול בהזיות - לשנות באזהרת הזאת הדם עליו: