מנחות

ושחיטתו בצפון - כשאר אשמות:

ומתן בהונות - כדין אשם מצורע:

וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק - כחומר שלמים:

ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה - שמא אשם הוא:

ואע"ג דאמר מר - בשחיטת קדשים בפרק כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות (דף עו:):

אימר דאמר ר"ש מייתי ומתני לכתחילה לתקוני גברא - כגון האי דבלאו הכי אסור למיכל בקדשים דשמא מצורע הוא:

אבל בעלמא - כגון התם בזבחים דמיירי באשם שנתערב בשלמים דקאמר ר"ש התם כולן יאכלו כחומר שבהן שיהו כולן נאכלין ליום ולילה כאשם וכולן טעונים סמיכה ונסכים דיעבד אין לכתחילה לא:

דקא ממעט באכילתן - דשמא שלמים הן וזמן אכילתן שני ימים ולילה אחד וכיון דאשם אינו נאכל אלא ליום ולילה והנותר שורף נמצא מביא קדשים לבית הפסול שלא כדין אבל מנחות הללו זמן אכילתן שוה אפילו לכתחילה נמי:

ולרבי שמעון דאמר מחצה חלות כו' - ומוקמא מתניתין אליביה וכגון דמייתי ומתני שיצטרפו חלות מעשרון זה לפי מה שנדר ורקיקין מעשרון זה לפי מה שנדר:

הא קא מייתי - השתא עשרון מזה קצת ומזה קצת וקא מערב שתי מנחות בהדי הדדי ואיהו לא נדר אלא חדא מנחה לאיתויי חד עשרון וחד לוג ומיפלגיה לחלות ורקיקים:

שמעינן ליה לר"ש - דאמר המביא מנחה והביא שני עשרונים ושני לוגין ואמר חציו של זה וחציו של זה לחובתי והשאר נדבה יצא ולא איתפריש לן היכא:

ומיקמץ היכי קמץ - לאותה מנחה שהוא מצטרף שתי מנחות למנחה אחת:

והא בעי מיקמיץ כו' - דאי חדא מנחה של חלות ורקיקין אמר הוי בעי איתויי חלות ורקיקין ולפותתן בכלי אחד ולקמוץ משניהם קומץ אחד: