מגילה

לבסוף קבעוה כו' - וזהו השנית:

שלחה להם - בשנה שנייה לקובעה עליהם חובה:

קבעוני - ליום טוב ולקרייה להיות לי לשם:

קנאה את מעוררת עלינו - שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן:

כבר אני כתובה - ושם יהו רואין מה שאירע להם על ידי ישראל:

רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו - הא דאמרינן לקמן:

בכוליה סדר מועד - שהוזכרה שם זוג זה של ארבע חכמים הללו חלופי רבי יוחנן ומכניסין רבי יונתן:

שלישים - בשלשה מקומות יש לנו להזכיר מלחמת עמלק בספר ואלה שמות (יז) ובמשנה תורה (כה) ובספר שמואל (א טו) וזהו שאמר שלמה בדבר ששילשתו אי אתה רשאי לרבעו:

זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה - דכל מה שכתוב בתורה קורא כתב אחד:

אינה מטמאה את הידים - כשאר ספרים דאמר ביציאות השבת (דף יד.) שגזרו עליהן לטמא את הידים לתרומה ומחלוקת בית שמאי וב"ה היא:

הוא דאמר כרבי יהושע - דאמר לעיל זאת מה שכתוב בתורה זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר מה שכתוב בנביאים אבל במגילה לא ניתנה ליכתב אלא לגורסה על פה ולקרותה:

והלא כבר נאמר וידבר כו' - וקהלת כבר נאמרה וכיון דלא כתב את כולן למדת שמה שכתב רוח הקודש היה:

אל תוסף על דבריו - מקרא הוא בספר משלי:

דאי בעי כתב ואי בעי לא כתב - ולעולם מה שכתב משלות בעלמא נינהו ולא מפי הקב"ה:

תא שמע אל תוסף על דבריו - מדקאסר להוסיף עליהן שמע מינה ברוח הקודש נאמרו:

ויאמר המן בלבו - מנא ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו אלא רוח הקודש נגלה עליהם:

ויודע הדבר למרדכי - מי גלה לו רוח הקדש שרה עליו:

ובבזה לא שלחו את ידם - היאך ידעו מה עשו הרחוקים:

מפיש ואמר טובא - יביאו לבוש מלכות אדעתא דנפשיה קאמר שמע מינה זאת היתה בלבו:

נדמתה לו כאומתו - והיו אומרים בפיהם זו משלנו היא:

דרבי חייא בר אבא - לקמן בפירקין:

פריסתקי שדור - שלוחים שלחו להם למרדכי ואסתר שלא נגענו בביזה שלא ירע למלך:

לא יעברו - מנא ידע את העתיד:

מנות - מיני מעדנים:

שתי מנות לאדם אחד - דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם די לכל אחד ואחד מתנה אחת דהא אביונים נמי תרתי משמע:

עגלא תלתא - שלישי לבטן: