קידושין

מכסף מקנתו - בעבד עברי כתיב:

ישיב גאולתו - ישיב קרא יתירא הוא דמצי למכתב לפיהן גאולתו לרבות שוה כסף לענין פדיון וכיון דמיפרוק ביה איקנויי נמי מקנה ביה דכתיב גאולתו מכסף מקנתו:

וכיון דלא קייץ לא - וה"ק ואינו נקנה בתבואה וכלים אלא א"כ קצץ דמיה:

בתורת כסף וכו' - בתורת דמים הוא נקנה בין שנותנין עליו כסף בין שוה כסף בתורת דמים אקנו ולא בתורת חליפין שדרך לעשות חליפין בתבואה וכלים כלים שנאמר (רות ד׳:ז׳) שלף איש נעלו ותבואה נמי דכתיב (שם) כל דבר:

ולרב נחמן דאמר - בפרק הזהב פירי לא עבדי חליפין אם נתן תבואה בתורת חליפין כמו סודר לקנות בהן שדה או שום דבר בחליפין לא קנו והאי כל דבר מפרש ליה דהכל נקנה במנעל השתא ליכא למימר תורת תבואה וכלים היינו חליפין מאי איכא למימר:

אלא לעולם - ואינו נקנה בתבואה וכלים דקאמר בדלית בהו שוה פרוטה:

מקרבא הנאתייהו - מזומנין ליהנות מהם:

לפדיון בני - לחמש סלעים של פדיון הבכור דכתיב (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים:

לא אמר כלום - אפי' נתנו לכהן:

כל כמיניה - כי אמר בחמש סלעים בתמיה:

דשוי - ואפי' הכי קתני רישא לא אמר כלום הואיל ולא נישומו:

לדידי שוי לי - אני שם אותו לעצמי ואקבלו בכך:

דגברא רבה הוא - ולא אזיל בגילוי הראש:

מקובי - שם מקום:

ונתן לה דינר - מיד מקודשת דקיבלה ליה לשם קידושין וע"מ שישלים תנאו:

הרשות בידו - שאין הקידושין חלין עד שתקבל את כולו ואת אמרת מקודשת:

במנה זו - דדעתה אכולה:

דינר רע - לקמן מפרש:

כיצד דאמר במנה זו - ונמצא חסר דינר אינה מקודשת והיינו דקאמר רצה אחד לחזור הרשות בידו:

מסתברא - דפרושי מפרש:

השתא במנה סתם - תנא ליה דיכולים לחזור כל זמן שלא קבלה את כולה:

במנה זו - ונמצא חסר דהשתא לא קבלה כולה מיבעי' דמצי הדרא:

מונה והולך שאני - ואע"ג דאמר במנה סתם כיון דחזיתיה מונה והולך דעתה אכולה אבל כי לא נתן לה אלא דינר וקבילתיה ודאי לשם קידושין קבילתיה ועל מנת שישלים:

דאישתכח ביני זוזי - ולא הכירה בו מתחילה שהיה מעורב ביניהם:

היינו דינר של נחשת - ואמאי מקודשת: