קידושין

אחת היא - משמעות שתיהן בין ביד בין בכלי:

מבני אהרן - דכתיב (ויקרא כ״א:ה׳) לא יקרחו קרחה בראשם גבי אמור אל הכהנים:

דכי כתיב קרא - בני אהרן:

נשתוק קרא - מהך ג"ש גבי ישראל:

בראשם - האמור אצל כהנים מה ת"ל דלפי שנאמר בישראל בין עיניכם משמע סמוך לפדחת:

ומה להלן - בישראל על מת דהתם כתיב למת:

א"כ - דלהך מילתא לחודה אתא:

נכתוב - בתרוייהו קרח מאי קרחה הוה ליה כג"ש יתירה למידרש נמי הא:

תפילין גופייהו מהכא גמירי - כלומר ההיא ג"ש דבין עיניכם מיבעי ליה למגמר מקום תפילין מהכא דלא תימא בין עיניכם ממש דהיינו על פדחתו אלא יליף מבין עיניכם דקרחה דבמקום שער דבלאו מקום שער לא משכחת קרחה והיינו למעלה מפדחתו:

ובין לאביי ובין לרבא - דנפקא להו פטורא דנשים מקרא אחרינא בנים אתם מאי דרשי ביה:

וכ"ת סכלי הוא דמקרו בני - כשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו בנים אבל כשהם רשעים דלית בהו הימנותא לא מקרו בנים:

וכ"ת סכלי הוא דמקרו בני - כשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו בנים אבל כשהם רשעים דלית בהו הימנותא לא מקרו בנים:

משחיתים - דהיינו עבודה זרה כדכתיב (דברים ד׳:ט״ז) פן תשחיתון ועשיתם פסל וגו':

בני מעליא לא מקרו - עוד לעולם:

ת"ש - דהדרי מקרו בני אל חי ע"י תשובה:

מתני' הסמיכות כו' - אינה סומכת ואינה מניפה ואינה מגשת מנחה ואפילו היא כהנת אין העבודה כשרה בה להגיש מנחה בקרן מערבית דרומית כמשפטה דתנינן לה בפ"ב דסוטה (דף יד:) ואינה קומצת ומקטרת ואינה מולקת עוף ואינה מקבלת דם ואינה מזה דם חטאת העוף חוץ מסוטה ונזירה שהם מניפות מנחתן בעצמן בין כהנות בין ישראליות שמנחתן טעונה תנופה בבעלים ובגמ' יליף לה:

גמ' אל בני ישראל - דויקרא וכתיב בההוא עניינא וסמך ידו:

גמ' אל בני ישראל - דויקרא וכתיב בההוא עניינא וסמך ידו:

דבר אל בני ישראל והניף - בצו את אהרן המקריב את זבח שלמיו וכתיב בההוא עניינא והניף:

הקרב אותה - מהאי קרא נפקא לן הגשה בפ"ב דסוטה (שם:):

איתקש מליקה להקטרה - והא מעיטנא נשים מוהקטירו אותו בני אהרן: