תלמוד בבלי
כתובות
דף צ׳ ע״א
אם גט קודם לכתובה - הרי כתב לה כתובה שנית כשהחזירה:
מתני' כתובתה קיימת - שכתב לה כשהוא קטן ולגבי גר כתובה שכתב לה בהיותו עובד כוכבים:
גמ' אלא מנה מאתים - שהן תנאי ב"ד דאילו בשטר לא גביא דחספא בעלמא הוא:
חידשו - קטן משהגדיל וגר משנתגייר אם הוסיפו כלום על כתובה ראשונה:
מה שחידשו - וקא סלקא דעתין מה שחידשו על מנה מאתים:
אף מה שחידשו - על תוספת ראשונה:
אכולה מילתא - על כל הכתוב בשטר כתובה:
הדרן עלך הכותב
מתני' מי שהיה נשוי: יורשי הראשונה - אם מתו נשיו אחריו עד שלא הספיקו לגבות:
נשא ראשונה ומתה - בחייו נשא שניה ומת הוא ויורשי הראשונה באין ותובעין כתובת בנין דכרין כמו ששנינו (לעיל כתובות דף נב:) בנין דכרין דיהויין ליכי מינאי כו' או רוצים לחלוק ירושת אביהם:
שניה ויורשיה קודמין - שהיא בעלת חוב אבל ראשונים באין לירש את אביהן דהא אינון ירתון תנן לפיכך פורעין את החוב תחילה והשאר ירושה:
גמ' מדקתני - לישנא דקודמת ולא קתני כו'. ועל כרחך כשאין שם אלא כדי כתובה אחת קאמר דאי לא מאי נפקא מינה דקודמת:
ש"מ - קודמת לכתחילה אבל אם קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה:
לגמרי - שאין לשניה כלום:
כדתנן בן קודם לבת - ועל כרחך קודם לגמרי הוא:
איידי - דבעי למיתני סיפא שניה ויורשיה לישנא דקודמין ולא שייך למיתני בה אם קדמו ותפסו אין מוציאין מידם דהא ודאי מוציאין אם תפסו והחזיקו בקרקע דהא נכסי אישתעבוד לשטר דבעל חוב:
Sefaria
מסורת הש״ס