תלמוד בבלי
כתובות
דף מ״ב ע״א
מעשה ידיה - שעשתה בחיי אביה:
אע"פ שלא גבתה - כגון שכר פעולה:
מת האב הרי הוא של אחים - דמשבא לעולם זכה בו האב ולא דמי לקנס דלא הוי ממון עד שעמד בדין ויעידוהו דהא אי מודה מיפטר:
מציאתה - בגמ' [מג.] פריך ממאן גביא:
גמ' לאביה איצטריכא ליה - דלא תנן:
מדקא יהיב מפתה - קנס ובושת ופגם פשיטא דלאביה נינהו דאי לדידה הא אחלה גביה:
אנסת ופיתית - או פיתית:
חייב - קרן וחומש ואשם אם הודה אחרי כן וזהו אשם גזילות:
שאינו משלם קנס ע"פ עצמו - אלא על פי עדים וכיון דאילו אודי ליה קמן כשתבעו הוה מיפטר כי כפריה נמי אין זו שבועת כפירת ממון:
אבל משלם בושת ופגם - דממונא הוא ואשתכח דממונא כפריה ולקמן [שם] מפרש טעמא דרבנן דקא סברי סתם טוען אנסת לא תבעו אלא בושת ופגם ולא נשבע זה על כפירת קנס:
בעא מיניה אביי מרבה - בר נחמני דרביה הוה:
כיון דעמד בדין - כבר ואי הוה מודי ליה קמן הוה משלם שכבר חייבוהו ב"ד ראשון על פי עדים השתא ממונא כפריה וחייב:
או דלמא אף על גב דעמד בדין - ואי מודה הוה מיחייב אפילו הכי לא מיחייב בכפירתו קרבן שבועה הואיל ועיקרו קנס ולא חייבה תורה קרבן שבועה אלא על פקדון ותשומת יד וכיוצא בהן:
הפלת את שיני - נמי קנסא הוא שהרי ממונו הוא כאחד מן החמורים:
Sefaria
שבועות ל״ו: · וַיִּקְרָא ה׳:כ״ד · וַיִּקְרָא ה׳:כ״א · וַיִּקְרָא ה׳:כ״א
מסורת הש״ס