תלמוד בבלי
כתובות
דף ל״ח ע״ב
אימא בתולה לגזירה שוה - ולאו למעוטי בעולה ויהא קנס לבעולה:
מסתברא אשר לא אורסה לגזירה שוה - ואפי' אורסה אית לה קנס:
שהרי אני קורא בה נערה בתולה - אע"פ שנתארסה ונתגרשה דהא נערה בתולה היא כדכתיב קרא אבל בעולה שאין אני קורא בה נערה בתולה אין לה קנס:
אדרבה בתולה לגזירה שוה - ולאו למעוטי בעולה בזנות אלא יש לה קנס לבעולה בזנות שהרי אני קורא אותה נערה אשר לא אורסה:
מסתברא - ארוסה יש לה קנס ובעולה אין לה:
דהא אישתני גופה - ופגמה אין רב כל כך:
והא - דנתארסה ונתגרשה לא נשתנה גופה:
הא סברא - דחמשים כסף דאונס שקלים הן וכסף ישקול דמפתה יהו חמשים:
כמוהר הבתולות - מנין המפורש אצל אונס דהיינו חמשים:
ומוהר הבתולות - יהיו שקלים:
כזה - שכתוב בו ישקול:
קשיא דרבי עקיבא - דברייתא דאמר קנסה לאביה:
אדרבי עקיבא - דמתני':
לא אתיא גזירה שוה ומפקא לקרא מפשטיה לגמרי - דאתא פשטיה לאשמועינן הא ארוסה לעצמה וחד מתרוייהו לאפנויי אי נמי לא מופני ליכא למיפרך מידי:
אלא לרבי עקיבא דברייתא וכי אתיא גזירה שוה ומפקא מפשטיה לגמרי - דלא דריש פשטא דאשר לא אורסה כלל ומשוי אורסה כלא אורסה ואם כן מיעקר משמעותיה:
קרי ביה - בפשטיה אשר לא ארוסה למעוטי ארוסה:
בת סקילה היא - ומלא יהיה אסון נפקא פטורא מתשלומין:
קנסה למי - קא סלקא דעתך בסתם אנוסה קאי:
בא עליה ומתה - לא הספיק האב להעמידו בדין עד שמתה:
יש בגר בקבר - אם מתה בנערותה עד שלא עמדה בדין והגיע זמן בגרותה בקבר מי חשיב בגר או לא ולקמיה מפרש ואזיל למאי הלכתא:
יש בגר בקבר - וכי היכי דאם לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה תנן לקמן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מא:) דהרי הן לעצמה ולא לאביה והשתא נמי בגר בקבר מפקיע כח האב ובנה ירית לה אם יש לה בן: