כריתות

לכם הקשתיו - במקצת ולא כל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתבר דמכשרא דכולה כליל:

מילה וטבילה והרצאת דמים - מפרש לקמן:

והקריבו - גבי עולת העוף דנדבה בויקרא:

והקריב - משמע קרבן שלם:

כל העם היוצאים - בשעת יציאתן מלו:

בדמיך - דם פסח ודם מילה:

הרצאת דמים - זריקת דמים על המזבח:

וכי יגור אתכם גר וגו' לדורותיכם - אע"ג דליכא מקדש:

צריך שיפריש רובע דינר לקינו - דלכשיבנה בית המקדש יביא קן דאמרי' לעיל דצריך קרבן וקרבן בפחות מרובע לא אפשר להפריש דאין מצוי קן בפחות מרובע כדאמרינן במתני' ועמדו קינין ברבעתים אבל פחות לא אפשר:

מפני התקלה - שלא יהנה ממנו:

גר תושב - שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים כגון נעמן:

עושה מלאכה בשבת לעצמו - בדבר האבד כישראל בחולו של מועד:

כישראל בי"ט - אוכל נפש:

מתני' שבועת העדות - קרבן עולה ויורד:

שבועת הפקדון - אשם:

גמ' מדמצי למיכתב על חטאתו ולישתוק וכתיב על חטאתו אשר חטא לאתויי חטאים הרבה:

ונסלח לו מחטאתו אשר חטא - להכי הדר כתיב תו ב' זימני חטא בר מב' זימני קמאי לעשות מזיד כשוגג:

ויאמר ה' פתאום - בע"כ יצאו שלשתן ע"פ הדיבור:

ופתאים עברו ונענשו - היינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד:

ה"א - אע"ג דפתאום דעלמא משמע אונס ושוגג ומזיד פתאום דנזיר ודאי מדמייתי קרבן עלה ש"מ דשוגג הוא מידי דהוה אכל התורה דרוב קרבנות על השגגה הן באין להכי כתיב פתע דהוי שוגג לגלות עליה דפתאום:

בכולן - בכל המביאין עולה ויורד שבאותה פרשה כגון מטמא מקדש ושבועת בטוי דכתיבי בהו שבועת העדות:

לעשות מזיד כשוגג והא עיקר קרא במזיד כתיב - דכתיב (ויקרא י״ט:כ׳) בקורת תהיה והיינו מלקות ואין מלקות אלא במזיד ועליה קאמר והביא את אשמו ותו למה לי ונסלח לו מחטאתו לרבות מזיד:

אלא אימא לעשות שוגג כמזיד - דמהו דתימא דוקא אמזיד מביא ולא אשוגג קא משמע לן ונסלח לו מחטאתו אשר חטא דלהכי כתיב חטא ארבע זימני תרי למילף קרבן אחד על עבירות הרבה ותרי לעשות שוגג כמזיד:

בהעלם אחת - כלומר קודם שילקה ויביא קרבן על זו חזר ובעל זו:

לאו אמרת גבי עריות - בפ"ק (לעיל כריתות ב:) ואל אשה לחלק על כל אשה ואשה כו':