כריתות

אדם נאמן על עצמו - בדברים שיש בהם כפרה לא מימנע לאיתויי חטאת להתכפר נגד קונו:

מיגו דאי בעי כו' - אם היה רוצה לשקר יכול לומר מזיד הייתי ומה שאמרתי לא אכלתי לא אכלתי שוגג אלא מזיד:

לטומאה - כגון אמרו לו נטמאת ומיד באת למקדש:

טומאה ישנה - אתמול נטמאת והיום נכנסת:

טומאה חדשה - ליכא משום מיגו דטבלתי ליכא למימר דהאמרו לו בשעת טומאה נכנסת ואי נמי טבלת לא העריב שמשך וטבול יום הנכנס למקדש בשוגג חייב חטאת כדאמר במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כז:) מחוסר כיפורים שנכנס למקדש חייב חטאת ואין צריך לומר טבול יום וליכא למימר נמי מזיד דבעי' דליתרץ דיבוריה ואי הוה אמר להו לא נכנסתי הוה מתרץ דיבוריה לא נכנסתי שוגג אלא מזיד אבל כיון דאמר להו לא נטמאתי כי אמר נמי לא נטמאתי שוגג אלא מזיד לא מיפטר מקרבן דטומאה לא איכפת לן אי שוגג אי מזיד הוה דביאת מקדש הואי שוגג:

נטמאת - ובאת למקדש:

פטור - כדאמר לקמן והתודה מודה בדבר חייב שאינו מודה בדבר פטור:

לעולם טעמייהו דרבנן משום מיגו - ובטומאה ישנה הוא דפליגי. והכי קתני גרסינן:

א"ה - גבי טומאה בהא פליגי דר' מאיר לית ליה מיגו ורבנן אית להו מיגו היינו חלב דמתני' ותרתי למה לי:

אכלת חלב - אית להו לרבנן מיגו משום דמתריץ דיבוריה כו' אבל טומאה דליכא למימר לא נטמאתי שוגג אלא מזיד אימא לא מיתריץ דיבוריה קמ"ל דמיתריץ בגוונא אחריתי לא עמדתי בטומאתי:

והתודה - אשר חטא עליה גבי טומאת מקדש כתיב בויקרא:

מודים חכמים לר' יהודה - ופליגי אדר"מ בחלבין כגון אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ובביאת מקדש אמרו לו נכנסת למקדש טמא והוא אומר לא נכנסתי:

אבל בטומאה - כגון היכא דאמר לא נטמאתי לא מודו ליה ולא סבירא להו דפטור. אלמא טעמייהו דרבנן משום מיגו דמיתריץ דיבוריה כגון לא עשיתי שוגג אלא מזיד אבל גבי לא נטמאתי דליכא למימר לא נטמאתי לא מודו לר' יהודה ואיפשיט בעיין דטעמא משום מיגו ותו לא מידי: