הוריות

מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו - דבמלך קא משתעי קרא דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז):

כגון אני מהו בשעיר - כלומר נשיאות דידי מי הוי נשיאות מעליא דאילו הוינא בזמן שבית המקדש קיים מייתינא שעיר או לא:

א"ל הרי צרתך בבבל - ראש גולה שבבבל דהוי על גבך ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה' אלהיו:

התם שבט - דהיינו מקל כמו כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כ״ג:י״ג):

והכא מחוקק - חכם:

מתני' איזה הוא המשיח - שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה:

ולא מרובה בבגדים - שבבית שני שלא היה להם שמן המשחה:

אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות - שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר לא משלו ולא משל צבור אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד:

ואין בין כהן המשמש - והיינו ראשון שחזר לעבודתו ולאחר שחזר הוי פר של יוה"כ שלו ועשירית האיפה שלו:

וזה וזה - בין כהן המשמש דהיינו ראשון שחזר לעבודתו ובין כהן שעבר דהיינו שני שמינו תחתיו דלאחר (שנעבר) [שחזר] הראשון מעבירין השני:

שוים בעבודת היום - דמקרבי קרבנות היום ביוה"כ איזה שירצה:

גמ' שמן המשחה שעשה משה - כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל׳:ל״א):

בו שולקין את העקרים - אותם שרשים של בשמים האמורים בפרשה דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו':

והלא לסוך בו את העקרים אינו מספיק - לפי שהשמן לא היה אלא שנים עשר לוגין כדמפרש לקמן והעקרים היו מרובים ואפילו בסיכה היא נבלע בעקרים כל שכן בשליקה:

אלא שורה את העקרים במים - ברישא שהיו מתמלאים מן המים ושוב לא יהו בולעים מן השמן כל כך:

ומציף עליהן שמן - לאחר שהוציאם מן המים כדי שיקלוט השמן מריח הבשמים:

וקפחו - ומוציא השמן לאלתר וקפחו כמו קפחתי את הרועה (יומא דף פג:):

טעון משיחה - ואי לא משוח בשמן לא הוי כה"ג:

מפני מחלוקתו - דהיכא דאיכא מחלוקת בעי משיחה:

ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל - משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו:

ולא כל דבעי מלכא מורית לבניה מלכותא - אפילו בלא משיחה:

ירושה היא - בזמן ששלום בישראל:

משום דמלך ראשון הוא - ממשפחתו דאינו מלך בן מלך:

זה - דמלכות בית דוד טעון משיחה:

ואין אחר - שאינו ממלכי בית דוד טעון משיחה:

משום מחלוקתו של יורם נמעול בשמן המשחה - דאמרינן לעיל דמלכי ישראל אין מושחין ממנו:

באפרסמא דכיא - דלא הוי משמן המשחה:

ומאי בכור - דקרי ליה הבכור יוחנן:

בכור למלכות - שמלך ראשון:

יורם ממלא מקום אבותיו הוה - דכי מלך אכתי הוה צדיק ממלא מקום אבותיו הוה ואחר כך החמיץ:

משולם במעשיו - דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים:

אמר לו - נבוכד נצר יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי: