גיטין

בעל פה - כגון גבי גט שכתב כהלכתו וכשמוסרו לה אומר זה גיטיך אם מתי הלכך לא דמי לשטר שכיון שכתב התנאי אצל הזמן בשטר איכא למימר דזמן מוכיח דמהיום קאמר אבל על פה דלמא כי מסריה ניהלה הדר ביה מזמן דשטרא ומסריה ניהלה ע"מ לאחר מיתה הואיל ולא אמר מהיום:

אינו גט - דהא לא שוייה גט עד י"ב חדש והו"ל גט לאחר מיתה:

בי דינא דשרו משחא - ר' יהודה נשיאה שהתיר שמנן של עובדי כוכבים במסכת ע"ז (דף לז.):

אם מתי ושאני מת - איזה משתי לשונות הללו דלשון תנאי הם:

שאמות - משמע לכשאמות יהא גט:

צריכא למימר - הא בהדיא תנן לה במתני' מהיום אם מתי ה"ז גט:

ור' יוסי - ואשמעינן רבא דבעל פה נמי אמרה ר' יוסי והלכתא כותיה:

דמתני לה - לדרב הונא לעיל:

ולדברי ר' יוסי - דאמר כי לא אמר מהיום כמאן דאמר מהיום דמי:

חולצת - דזמן השטר הו"ל כמהיום וכי מסריה ניהליה ואמר זה גיטך לאחר מיתה מספקא לן אי תנאה הוא אי חזרה הוא:

מדסיפא - כי אמר מהיום ולאחר מיתה תנא מתני' חולצת לרבנן מכלל דלאחר מיתה לר' יוסי נמי חולצת דהא לרבי יוסי כמהיום ולאחר מיתה דמי ור' יוסי ורבנן לא איפלוג אלא בהא לחודה דלר' יוסי בלאו מהיום כמהיום ולרבנן יש חילוק:

כרבי ס"ל - דאמר לקמן גט הוא ופליג אדרבנן וקסבר תנאה הוא והואיל ואשכחן לרבי דפליג אימא ר' יוסי נמי פליג דהא שמעינן ליה דמיקל בתנאי:

דקתני כזה גט - במילתיה דרבי:

למעוטי דר' יוסי - היכא דלא אמר מהיום דכיון דקתני כזה משמע דכי האי גוונא הוא דמכשר אבל בלאו מהיום פסול:

דקתני כזה גט - ר' יוסי גבי תנאי לקמן (גיטין עו:) ועל כרחיך למעוטי אתא ולא אשכחן דלמעטיה אי לאו הא דמהיום ולאחר מיתה ולאשמועינן דאע"ג דגבי מתנה כשר התם הוא דהכי קאמר ליה גופא מהיום ופירי לאחר מיתה אבל בגט כיון דלאו לשון תנאי הוא הויא ליה ספק תנאה ספק חזרה:

רבי יוסי מאי היא - היכא קתני כזה גט:

ר' יוסי אומר כזה גט - מדהוה ליה למימר אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי ה"ק כתבו עכשיו ותנו אם לא באתי:

והלך גרסינן:

גיטו - דשכ"מ כמתנתו:

מה מתנתו - אמרינן בב"ב (דף קנא:) אם עמד חוזר:

אף גיטו אם עמד חוזר - ולא מיבעיא היכא דאמר אם מתי דהא לא מת אלא אפילו לא אמר אם מתי אלא יהב לה גט סתמא אם עמד חוזר דמסתמא אדעתא דמיתה יהב לה והא לא מת:

אע"ג דלא אמר תנו - כדתנן בהאומר התקבל (לעיל גיטין סה:) רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן כיון דאמר כתבו אף על גב דלא אמר תנו אדעתא למיתב קאמר:

הרי עמד - ובטל הגט מאליו:

שניתק מחולי לחולי - ואין זו עמידה אלא אם כן בא לכלל רפואה שעה אחת:

על משענתו - נשען על מקלו ולעולם חולה הוא והא דנקט הלך לאו משום דעמידה היא דתילף מינה אם עמד אינו חוזר אלא הא קמשמע לן טעמא דהלך הוא דבעי אומדנא אם מחמת חולי הראשון מת דאיכא למיחש הואיל והלך ניצל מאותו החולי ומת מחולי אחר והוא אמר מחולי זה: