גיטין

משום עיגונא אקילו בה - להימניה לשליח:

האי קולא היא - בתמיה:

דאי מצרכת תרי - למימר לשמה תו לא מצי בעל לערער השתא אתי ומערער ואוקי חד לבהדי חד:

כיון דאמר מר - לקמן (גיטין דף ה:):

בפני כמה נותנו - שליח זה לאשתו ואומר בפניהם בפני נכתב בפני שנים וכו':

מעיקרא מידק דייק - השליח כשמקבלו מיד הבעל ויודע בו שברצון מגרשה ולא יבא ויערער עוד ואי נמי עורר אינו נאמן דודאי דק במילתא שפיר:

נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד - דלא חציף איניש לזיופי:

אתי למיגזייה - דלא יאמר כולהו ואמרינן לקמן (שם) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר:

חדא מתלת - תיבות כגון בפני נכתב לשמה:

גייז - דזימנין דלא אמר אלא בפני נכתב:

חדא מתרתי - כגון בפני נכתב:

לא גייז - וממילא שיילינן ליה אי נכתב לשמה ואמר אין אי נמי סתמא (לשמה) קא מסהיד ומיהו בפ"נ ובפני נחתם אצרכוה דכתיבה וחתימה בעינן לשמה וכיון דכל חדא מילתא באפי נפשה היא לא גייז:

א"כ - דטעמא משום קיום הוא בפני נכתב למה לי:

ורבא בדין הוא - דלא בעי למימר נכתב:

אלא - משום הכי אצרכוה:

דא"כ - דלא אמר נכתב:

אתי לאיחלופי כו' - דמוכחא מילתא דלקיומי אתי ומאן דחזי סבר כל שטרות נמי בחד מיקיימי אי אתי חד סהדא ואמר מכיר אני כתב ידי העדים:

התם - גבי קיום שטרות יודעים אנו שזה כתב העדים הוא דקאמרי:

הכא בפני קאמר - ולא קא מוכחא מילתא:

הכא אשה מהימנא - אם הביאה גט לחבירתה ואמרה בפ"נ מהימנא כדתנן בפ"ב (לקמן גיטין דף כג:) אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעליהן כו':

בעל דבר - אותו שמוציא השטר והשטר שלו:

הכא בעל דבר מהימן - האשה עצמה מביאה את גיטה ממדה"י בתורת שליחות כגון דאמר לה בעלה אל תתגרשי בו אלא בב"ד ובלבד שתהא צריכה לומר בפ"נ ובפני נחתם וכו' בפ"ב (שם):

אטו הכא כי אמר יודע אני מי לא מהימן - הואיל ולדידיה טעמא משום קיומא הוא אי אמר יודע אני בחתימת ידי העדים מי לא מהימן דמה לי בפני מה לי יודע אני וכיון דהכי הוא אי לאו דמצרכינן נמי אכתיבה דתיהוי היכר בין גיטין לשטרות אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא לקיימינהו בעד אחד:

מאן האי תנא - דמתניתין: