תלמוד בבלי
עירובין
דף פ״ה ע״ב
ואמצעי אסור - לקמיה מפרש טעמא דעבידא כחצובה ושניהם הבתים סמוכים ואע"ג דאיכא לאקשויי דבור דלעיל דמי לאמצעי שהרי שני הבתים סמוכין לאויר המבוי ואי משום שיש הפסק ארבעה בינו לכל אחד הכא נמי איכא הפסק כל חלל חורבה האמצעית וכולה אסורה לזה ולזה אפילו רחבה כמה אמות וגבי חלל המבוי נמי ליסרו אהדדי לא תיקשי דאלו חורבה משתמשין בה תשמישות הרבה בין בסמוך בין ברחוק אבל הכא ליכא תשמיש אלא מילוי וההוא על ידי הפלגת אויר ארבעה הוא:
אמר רב הכי - בתמיה דר"א סבר מדאמר רב אמצעי אסור ואע"פ שיש הפסק אויר חורבה בינו ולבתים ש"מ אדם אוסר על חברו דרך אויר סבירא ליה וטעמא דסמוכין מותרין משום דתשמישן קשה לחיצונים:
והא מר הוא דאמר כו' - אלמא אף על גב דשלשול נוח מזריקה הואיל דאינו ממש לאחד מהן כפתח לא שרינן ליה לחד מינייהו והכא נמי מאחר דאינו כפתח לא לזה ולא לזה אע"ג דנחת לזה מזה ליתסרו:
מי סברת דעבידי כי שורה - זו אצל זו שתהא החיצונה מפסקת בין הבית ולאמצעי דתיסק אדעתך אדם אוסר דרך אויר סבירא לי דתיקשי לך סמוכין נמי ליתסרו:
לא דעבידי כחצוב' - ושלשתן סמוכין לבתים האמצעי כנגד השתים כשלשה רגלי הקנקן הלכך הסמוכין מותרין דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר והאמצעי אסור דשניהן משתמשין בה בשלשול ורשות שניהם היא ואף על גב דשתים הסמוכות פרוצות לאמצעי האוסר לא אחמור רבנן במקום שאין לו תשמיש גמור שיהא אסור משום פרוץ:
לימא שמואל - דאמר אדם אוסר על חברו דרך אויר:
לית ליה דרב דימי - דהא מקום שאין בו ארבעה כיון דלית ביה שיעור מקום הנחה דידיה לאו הנחה היא והרי הוא כאויר בעלמא וקאמר מותר בלא שום תיקון ושמואל הוצאת זיז בעי:
רשויות דרבנן - שניהן רה"י ואין אוסרין מזה לזה אלא מדרבנן:
מי אמר רב הכי - זה משתמש בסמוך לו על ידי זריקה ואין חבירו אוסר עליו דרך אויר:
שני בתים - של אדם אחד אסור לזרוק ואע"ג דכי סגי באויר רה"ר למעלה מעשרה קא סגי וקאמר דאוסר עליו אוירן של בני רה"ר אע"פ שאין להם כאן תשמיש:
דמידלי חד ומיתתי חד - א' גבוה וא' נמוך שמא יזרוק מן הנמוך לגבוה ולא יגיע ויפול לרה"ר ולשמואל דאמר מותר לא קשיא דידיה אדידיה דאמר אדם אוסר על חבירו דרך אויר דהא אמרינן ברשויות דאורייתא שמואל מודי:
מתני' את עירובו - עירובי חצירות:
והדר שם - בבית שער שבחצר:
אינו אוסר - על בעל חצר ואין צריך ליתן את הפת דלאו דירה היא:
והדר שם - אם השאיל בעל הבית בית התבן שלו לאחר לדור שם אוסר עליו בחצר הואיל ופתוח לחצר:
אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית - שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה שנותן שם כליו להצניע:
אינו אוסר עליו - דכל רשותא דחצר דידיה הוא כאילו דר עמו בבית:
גמ' חוץ מבית שער דיחיד - דחצר של יחיד ומתני' בבית שער דחצר דרבים עסקינן:
עירוב משום דירה - דמערב להו לבתי דירה כאילו כל בני הבתים דרין כאן הלכך אי לא חזי לדירה לא מצי שרי אבל שיתוף לאו משום דירה הוא דהא לא בתים שייכי ביה אלא חצירות הלכך לאו דירה בעינן אלא מקום המשתמר כגון חצר אבל אויר דמבוי לאו משתמר הוא:
תניא נמי הכי - דמניחין בו שיתוף:
סובין בבית - משום עירוב:
מי מינטר ל"ג דטעמא לאו משום נטירותא הוא:
בבית שבחצר - לאפוקי בית שבחצר אחרת:
בחצר שבמבוי - לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו:
(בונייס) בן בונייס - עשיר הוה ומשאיל בתים שבחצר לאחרים והיו לו כלים בכולן שמתוך עושרו היו לו כלים הרבה:
פנו מקום לבן מאה מנה - כלומר מקום חשוב:
Sefaria
סוכה ג׳: · שבת ח׳: · עירובין פ״ז. · עירובין ט׳. · כתובות פ״ג: · זבחים ק׳: · שבת צ״ז. · סוכה ג׳: · זבחים י״א:
מסורת הש״ס
זבחים י״א: · סוכה ג׳: · שבת ח׳: · עירובין פ״ז. · עירובין ט׳. · כתובות פ״ג: · זבחים ק׳: · שבת צ״ז.