תלמוד בבלי
עירובין
דף י״ט ע״א
למטעי כרם - ויהנו שכיניה ושבח הוא לה שנזכרת לטובה:
חכה - עץ שפותח פיו שלא יכול לדבר:
לך דומיה - הכל שותקין כנגדך: שדומה עליו כו' נוחין לו יסורין שמקבלן מאהבה:
שדומה עליו כו' נוחין לו יסורין שמקבלן מאהבה:
ולך ישולם נדר - אותה דומיה שהוא דומה ביסורין דומה לו כשילום נדר:
מעין ישיתוהו - כמעין של שיתין נקב שבבנין המזבח שניסוך היין של ספלים יורד לתוכו כל השנה כדאמרי' בלולב וערבה (סוכה מט.):
הפושעי' בי - עדיין ואפי' בשעת תולעתם ואשם:
דא"כ - דהא דר"ל בפושעי ישראל מוקי לה להאי קרא דכתיב ואשם לא תכבה קשיא דידיה אדידיה:
ולא מבשקר - איננו מכירו שהוא יהודי דמשכה ערלתו ודומה לו כמי שאינו נימול:
המוציא והמעלה - המוציא אתכם מארץ מצרים (ויקרא כ״ב:ל״ג) וכן המעלה אתכם מארץ מצרים (שם יא):
דפשעי - בחייהם:
מבטן שאול - יונה בן אמתי קאמר ליה:
בדבי רבן יוחנן בן זכאי - ברייתא שנסדרה בבית מדרשו כעין תוספתא שסידר ר' חייא ור' אושעיא:
ציני - דקלים:
כשרין - ללולב:
טיט היון - הוא רפש לטבוע בו ובלע"ז פנ"ק וסתם טיט היינו שראוי לבנין:
שחת ובאר שחת - חדא מילתא היא:
על עסקי הנם - עריות:
תפתה - גיהנם דכתיב בההוא קרא מדורתה אש ועצים הרבה:
בית שאן פיתחו - שפירותיו מתוקין מכל ארץ ישראל:
משתבח בפירות דעבר ימינא - משתבח בפירות של עבר הנהר פרת בדרומו:
רבקה נכנסת ורבקה יוצאת - ולא פרה נכנסת ופרה יוצאת דא"כ לא הוו להו קשורות:
כמה ראשה ורובה של פרה - שנתנו חכמים שיעור להרחקת פסין מן הבור שיהו רחוקין כדי ראשה ורובה כדתנן במתני':
Sefaria
מִיכָה א׳:ו׳ · תְּהִלִּים פ״ד:ז׳ · וַיִּקְרָא י״א:מ״ה · שְׁמוֹת ו׳:ז׳ · וַיִּקְרָא כ״ב:ל״ג · בְּמִדְבַּר ט״ז:ל״ג · יוֹנָה ב׳:ג׳ · יְשַׁעְיָהוּ ל״א:ט׳ · סוכה ל״ב: · יוֹנָה ב׳:ג׳ · תְּהִלִּים פ״ח:י״ב · תְּהִלִּים ט״ז:י׳ · תְּהִלִּים מ׳:ג׳ · תְּהִלִּים ק״ז:י׳ · יְשַׁעְיָהוּ ל׳:ל״ג · מנחות צ״ט: · יומא פ״ו: · עירובין נ״ד. · סוכה מ״ו. · יומא ע״ה. · פסחים קי״ט. · סוטה ה׳. · שבת קכ״ז. · מגילה ט״ו. · מנחות ל״ג: · תְּהִלִּים ס״ה:ב׳ · תְּהִלִּים פ״ד:ז׳ · יְשַׁעְיָהוּ ס״ו:כ״ד · שִׁיר הַשִּׁירִים ו׳:ז׳
מסורת הש״ס
סוכה ל״ב: · מנחות צ״ט: · יומא פ״ו: · עירובין נ״ד. · סוכה מ״ו. · יומא ע״ה. · פסחים קי״ט. · סוטה ה׳. · שבת קכ״ז. · מגילה ט״ו. · מנחות ל״ג: