חולין

טעון שחיטה - להתירו באכילה דבשחיטת אמו טרפה אינו ניתר דא"כ הוה ליה כאחד מאיבריה:

וחייב בזרוע והלחיים והקבה - דזובחי הזבח קרינא ביה:

ואם מת - בלא שחיטה:

טהור מלטמא - דשחיטת אמו מטהרתו:

כר"מ - קס"ד לרבנן לא מהניא ליה שחיטה דידיה כלל דהא שוחט ועומד הוא:

כבר מצאו מת - במעי אמו קאמר וכולה ר"מ אמרה דמודה ר"מ בבן ט' מת דשחיטת אמו מתירתו וזה שאמו טרפה היא מתירתו מיהא מידי נבלה כאחד מאיבריה:

אלא לדידך - דלא מהדרת לי כבר מצאו קאמינא קשיא:

ד' סימנים - וכולה כרבנן ומודו רבנן דאם בא לשוחטו שוחט ומועיל לו ולא אמר שחוט ועומד הוא:

אשכחיה ר' אסי - לר' זירא:

יישר - שפיר קאמרת דד' סימנין כשרין בו וכן אמר רבי יוחנן:

מכלל דפליג עליה ריש לקיש - בעיא בעי מיניה שמעת שנחלק עליו:

מישהא הוה שהי ליה - מנהגו של ריש לקיש כשאומר רבי יוחנן שמועה שאינו מודה לו שהה ריש לקיש שעה או שתים קודם שיחלוק עליו אולי יחזור בו ובתוך כך יצא רבי אסי ולא שמע אם נחלק עליו:

משתא הוה שתי - שותה מים היה כשאמר רבי יוחנן ובתוך כך יצא רבי אסי:

הפריס - עמד על פרסותיו. לת"ק כיון שהלך טעון שחיטה מדרבנן דאתי לחלופי לאכול בהמה בלא שחיטה:

לדברי האומר - חנניא הוא באותו ואת בנו (לקמן חולין דף עח:) דקאמר נוהג בזכרים:

אין לו תקנה - שהרי הוא כמי שאין לו אלא סימן אחד מצד אמו שהסימן השני שחוט ועומד הוא שאין שחיטה נוהגת בו ובהמה בחד סימן לא מיתכשרה והאי סימנא בתרא לא מצטרף לקמא שאין לך שהייה גדולה מזו שהראשון שחוט משנולד ולית ליה לרב משרשיא הא דאמרן לעיל ד' סימנים אכשר ביה רחמנא:

הכל מודים - ת"ק דפליג אדר"ש שזורי ומצריך שחיטה להפריס ע"ג קרקע מדרבנן בהאי מודי:

מידכר דכירי - קול יוצא עליו מאז קלוט זה בן פקועה הוא ומתוך שתמהין על קליטותו זוכרין את כל דבריו:

הכי גרסינן איכא דאמרי אמר אביי הכל מודים בקלוט בן קלוטה - ואותה קלוטה פקועה היתה וזה הקלוט נמצא בה:

הוה ליה בן פקועה - שנתקיים וגדל:

דנפל דובא עליה - הזאב טרפו ולא היה יכול עוד לחיות:

זיל שחטיה - כרבנן דאמרי הפריס ע"ג קרקע טעון שחיטה:

ואפילו רבי יוחנן לא - קא פליג עליה דזעירי אלא בבנו:

במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי - ותו לא ושמעינן מינה דהפריס על גבי קרקע טעון שחיטה:

היוצא בקולר - שנתחייב מיתה למלכות:

כתבו - אף על גב דלא אמר תנו דעתיה שיתנו לה ועשאן שלוחים אף לגרש אלא שהיה בהול על נפשו:

והמפרש - מן היישוב לים:

והיוצא בשיירא - למדברות:

המסוכן - מתוך חליו:

תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה - והרי הן מדומעין שאין תרומה עולה אלא באחד ומאה וכאן אין כאן אלא מאה והרי הוא הפסד גדול:

אף בחול - דהואיל ואין כאן תקנה הקילו לו חכמים לסמוך על עם הארץ לשואלו אם עישר תבואה שמכר לו ואוכלו על פיו אם אמר עשרתים. והאי דנקט אף בחול משום דקתני רישא הלוקח פירות מיד שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרו דמאי שואלו בשבת דמשום כבוד שבת התירו לו לסמוך עליו אם אמר לו עשרתים ואוכל על פיו אותה סעודה לבדה ולמוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר הדר קתני לה דרבי שמעון שזורי: