חולין

כחתוך דמי - והרי נוגעין זה בזה:

עד מקום מדה - שהוא עתיד לקיים ומה שעתיד לקוץ אין צריך טבילה דכקצוץ דמי:

חבורי אוכלין - שהן רכין אינו חשיב חבור וכמאן דמיפרתי דמו. ודאמרינן בעלמא (פסחים דף פה.) לרבינא חבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו מהכא נפקא:

בשלמא לעולא - דאמר טעמא משום פרישה הוא:

היינו דקתני - מתני' חתכו דאי לא חתכו אין טמא משום דמגע סתרים הוא:

איידי דתנא רישא חתכו - ואחר כך שחט את אמו הבשר טהור דדוקא חתכו קודם שחיטה דמשעה שנשחטה ונראית לטומאת אוכלין לא נגע הא לא חתכו טמא:

תנא סיפא חתכו - ובלא חתכו נמי טמא העובר:

מי מטמיא - דקתני בה תורת מגע:

מטמאה במוקדשין - מדרבנן:

אמרו לו הרבה מצלת כו' - לקמיה מפרש מאי קא מהדרי ליה:

ואת האבר המדולדל בה - בשום בהמה שנחתך ממנו אבר ומעורה ותלוי במקצת דאמרי' בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכז:) האבר המדולדל בבהמה ונשחטה מטמאה טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות מדקתני הוכשרו בדמיה ואי נבלה מאי הכשר איכא למימר ואע"פ שאסורין באכילה כדקתני לקמן בשמעתין להביא האבר והבשר המדולדלים:

דבר שגופה - כלומר דין הוא שתטהרנו שהיא גופה:

כמחלוקת - באבר דעוברין:

כך מחלוקת באבר - המדולדל בבהמה דלרבי מאיר אין שחיטתו מטהרתו ולרבנן שחיטתו מטהרתו:

עושה ניפול - בשעת שחיטה הרי הוא כנופל ממנה ואין שחיטתו מועלת לו. ומשום לישנא דקרא דילפינן לקמן מיתה עושה ניפול נקט לה:

ניפול - גמר נפילה:

אליבא דרבנן - דבאבר דעובר מטהרי ובאבר המדולדל בה מטמאין:

בחזרה - כדאמר ר' יוחנן בריש פירקין (לעיל חולין דף סח:) אבר עצמו מותר באכילה אם החזיר: