חולין

וחזייה - תנא לדרב מתנא דאי לא ממעט ליה אתיא ליה לכלל טריפות בזה הכלל:

דדמיא לנטולי - דמתני' דהא נטולה היא ומן טרפות הוא כדאמרינן בניטל הכבד הילכך תנא אלו בטרפות למעוטי ואיידי דתנא אלו בטרפות תנא נמי אלו בכשרות ואע"ג דלא ממעט מידי:

הני - נטולי הוא דטרפה אבל דרב מתנא כשרה:

ולנטולי נמי לא דמיא - דהא לאו נטולה לגמרי היא:

הני - נטולי הוא דכשרות ניטל הטחול והכליות אבל נטילת ירך דרב מתנא טרפה:

בוקא - ראש הקוליא התחובה בחור עצם האליה שקורין הנק"א:

ניביה - גיד שבראשו שמחובר בחור וקטן הוא מאד:

מתעכל - נרקב:

דלא מתחמי לכו שיעורא - שלא ראיתם איסר האיטלקי מימיכם:

דינרא קורדינאה - אותו היו מכירים ומהרי אררט הוא:

ר' חנא פתוראה - שולחני היה והיו לפניו מטבעות הרבה:

אין בעלי אומניות - העוסקים במלאכת אחרים והוא שולחני היה משתכר בשל אחרים למחצה וצריך להזהר ולתת עיניו שם ולהשתדל עם כל העוברים לשאול מה הם צריכים והכי תניא בתוספתא המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר אם היה אומן לא יעסוק באומנותו לפי שאין עיניו על החנות בשעה שעוסק באומנותו:

עומדין מפניהם - אמביאי בכורים קאי במס' בכורים (פ"ג מ"ג):

מפניהם עומדין - לכבדן כדי שיהו רגילים לבא:

חביבה מצוה בשעתה - צריכים אנו לחבבה:

מכשילן - שאם לא יראום להם פנים צהובים ודרך כבוד לא ירגילום לבא מפני הטורח:

כסלע כיתר מכסלע - היכא דשיערו רבנן כסלע כגון גבי פלוגתא דשדרה וגולגולת דתנן כמה חסרון בשדרה כו' ובגולגולת בית שמאי אומרים כמלא מקדח ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות ואמר רב יהודה אמר שמואל [בריש פרקין] (חולין דף מב:) וכן לטרפה ואמרינן בבכורות בפ' על אלו מומין (בכורות דף לז:) כמה כדי שינטל מן החי וימות כסלע ואית דאמרי התם דבמתניתא תנא כסלע ואשמועינן רב נחמן הכא דכי שיעור רבנן כסלע סלע מצומצם קאמר דכי הוי מצומצם דינו כיתר מכסלע וטרפה:

כאיסר כיתר מכאיסר - גבי מתני' דתנן עד כמה תחסר ונימא דאכתי כשרה דהא גבי אלו כשרות קיימינא וקתני עד כמה כשרה בחסרון עד כאיסר וכיון דהוי כאיסר הרי היא כיתר מכאיסר וטרפה:

אלמא קסבר - הא דקתני מתני' עד כאיסר כשרה לאו עד ועד בכלל קאמר אלא עד ולא עד בכלל וה"ק עד כאיסר כשרה ולא עד בכלל קאמר אבל כאיסר עצמו טרפה דע"כ עד דמתני' אכשרות קאי וה"ק עד כמה תחסר ונימא אכתי כשרה היא וקתני עד כאיסר דאי אטרפות קאי לא שייך למיתני עד אלא כמה תחסר ותהא טרפה כאיסר:

חבל היוצא - לאחר שנסתרגה כל המטה נשאר מן החבל ותלוי במטה:

עד ה' טפחים טהור - דקטן הוא ואינו ראוי לכלום הילכך לא הוי מן המטה ואם נטמאת המטה טהורה:

מאי לאו חמשה כלמטה - כפחות מה' וטהור דקטן הוא אלמא עד ועד בכלל:

לא חמשה כלמעלה - כיותר מחמשה וטמא כדקתני טעמא במס' כלים (פי"ט משנה ב) מחמשה ועד עשרה טמא שבו קושרין את הפסחים זכר לפסח מצרים דכתי' אסרו חג בעבותים וגו' וכתיב והיה לכם למשמרת ובו משלשלין את המטה:

ועד עשרה טמא - כדפרשינן ומעשרה ולחוץ טהור דיותר מדאי יש ועומד ליקצץ וחבל בפני עצמו לא מקבל טומאה דטווי ואריג בעינן במסכת שבת (דף סד.):

מאי לאו עשרה כלמטה - וטמא אלמא עד ועד בכלל:

הדקין שבכלי חרס - כלי חרס דקין:

הן וקרקרותיהן ודופנותיהן יושבין שלא מסומכין כו' - בין שהן עצמן אין מחזיקין אלא כדי סיכת קטן או שנשברו ונשארו קרקרותיהן שולים שלהן או דופנותיהן נשארו ויכולין לישב לבדן בלא סמיכה עדיין כלי הן ושיעורן אם מחזיקין שמן כדי סיכת קטן טמאין: