חולין

גידפי - נוצה שסביב הצואר:

דמיפרמי - כרותות מינצייר"ש בלע"ז דאי עבד חלדה מבפנים היה יוצא רוחב פי החץ בין הכנפים ולא היה חותכו:

צריך שיתן עפר - תיחוח למטה דאם העפר קשה לא מקרי עפר למטה:

בעפר - משמע כולו טמון בעפר:

דמזמין ליה לעפרא דכולה פתקא - עפר כל הבקעה היה מסיע וכותש או שהיה עפר תיחוח ומזמנו [בפה] לכך:

פתקא - בקעה:

א"ר זירא מלא צואר - דמתניתין חוץ לצואר בעינן ולא תימא מלא צואר דוקא:

איבעיא להו - האי חוץ לצואר דרבי זירא משהו קאמר או מלא צואר קאמר:

אלא פשיטא מלא צואר חוץ לשני צוארים וש"מ מלא צואר - דקתני מתניתין נמי ברישא אחוץ לצואר קאי:

שאין לו קרנים - דרגילין היו לעשות כמין קרנים לאזמילין לנוי על גביהן מטין לצד ראשן ומתוך שהוא קטן מאד הוא נשמט מן הצואר וכשהוא מוליך ומביא יש לחוש שמא יחלידו הסימנין או ינקבו אותן הקרני':

מיבזע בזע - כשמוליך ומביא מתוך שהוא חד הוא נוקב וקורע ולא חותך:

מחטא דאושכפי - מרצע הרצענין שפיותיו חדודין וחותכין חוטי התפר:

ואע"ג דלא מיכוין - לשחוט אלא להפלת סכין מאן תנא:

זעירא דמן חבריא - צעיר הישיבה. ולי נראה דאושעיא זעירא היה נקרא דמן חבריא שמבני הישיבה:

הוא תני לה - שונה המשנה מרבו:

והוא אמר - מדעתו שהלכה כרבי נתן:

והא אמרה רבא חדא זימנא - ולמה ליה לרבא למידק ממתניתין ולמימר הא הפילה הוא כשרה ולאשמועינן דסתם לן תנא כר' נתן הא אשמועינן רבא חדא זימנא דסתם לן תנא כרבי נתן:

וכולן ששחטו - חרש שוטה וקטן:

צריכא - ליה לרבא לאשמועינן בתרווייהו:

אבל הכא דלא מיכוין - אפילו לחתיכה בעלמא אי לאו דאשמועינן רבא לא הוה דייקנא מיניה הא הפילה הוא כשרה דאפילו הפילה הוא הוה אמינא דפסולה והיא גופה איצטריכא לאשמועינן מה שאתה זובח אתה אוכל דבעינן שחיטה מכח אדם קמ"ל רבא דהא נמי דייקנא מינה מדלא קתני הפיל סכין או זרק סכין. והא דפריך והא אמרה רבא חדא זימנא ולא פריך תנינא חדא זימנא משום דבמתניתין לא תני בהדיא הפילה הוא דכשרה אלא רבא דייק לה:

נדה שנאנסה וטבלה - לקמיה מפרש היכי נאנסה:

לביתה - ליזקק לבעלה:

טמא שאכל תרומה במיתה בידי שמים באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג.) וכרת חמור ממיתה דימיו נכרתים וזרעו נכרת כדכתיב (ויקרא כ) ערירים יהיו:

ומנא תימרא - דלחולין לא בעינן כוונה:

שנתלש - מן הים:

ה"ג מה כלים דלא מיכווני - דהא לית להו דעת: