חולין

ויהי כאחד - אפילו זקנים במשמע:

קול אחד - שצריכין לבשם את קולם שיהא נראה כקול אחד:

שירתת - ידיו ורגליו רותתין מאין כח:

ולא הטיל מים - קודם טבילה:

לכשיטיל מים טמא - שמא נשאר בפי האמה צחצוח קרי ויוצא עם מי רגלים ושכבת זרע מטמאה בכל שהוא אפילו בכעין חרדל כדתנן במסכת נדה (דף מ.):

בילד ובבריא טהור - דמעיקרא נפיק כוליה:

שליח ציבור - לכל צרכיהם לתקוע שופר ולנדות ולמנות פרנס:

משיביא שתי שערות - אבל קטן לא דכתיב איש מזרעך כדלקמן:

לנצח שאני - דמשמע לעבוד עבודות כבדות הצריכות ניצוח:

והא האי קרא בלוים כתיב - ואמרן בהו דאין נפסלים אלא בקול:

וזה אחד מהם והכהנים הלוים בני צדוק - דע"כ צדוק כהן הוה וקרי להו לבניו לוים על שם שמשבט לוי הם. ואני שמעתי לשון לוים שמשים כמו (במדבר יח) וילוו עליך וגו':

איש ולא קטן - דהכי משמע איש הוא דבעי מומא לאיפסולי ואשר יהיה בו מום לא יגש הא קטן אפילו תם לא יגש:

אבל אין אחיו הכהנים - הוא דאין מניחין אותו אבל רבנן לא פסלוהו:

איכא דאמרי הא רבי היא - דאמר לעיל אומר אני עד שיהיה בן כ' ואשמועינן הכא דרבי גופיה לא פסיל ליה בדיעבד ואפילו מדרבנן אלא שאין אחיו הכהנים מניחין אותו לכתחלה:

ואיכא דאמרי לרבי פסול מדרבנן - אפילו בדיעבד עד שיהא בן כ':

והא - מתניתין דמכשיר ליה אלא שאין אחיו הכהנים מניחין אותו רבנן היא ואשמעינן דאפילו רבנן מודו דלכתחלה לא והא דמכשרו לעיל בדיעבד:

אויר - הגיע טומאה לאוירו ולא נגעה:

וגבו טהור - אפילו נגעה טומאה בגבו אינו מקבל טומאה בכך:

אויר כל הכלים טהור - כל זמן שלא נגעה בהן הטומאה אע"פ שנתלית באוירו:

תוכו - וכל כלי חרס אשר יפול מהם וגו':

נאמר תוכו לטמא - כשהכלי מטמא אוכלין שבתוכו דכתיב (ויקרא יא) כל אשר בתוכו יטמא:

ונאמר תוכו ליטמא - כשהכלי מקבל טומאה מן השרץ דכתיב כל אשר יפול מהם אל תוכו:

מה תוכו האמור לטמא אע"פ שלא נגע - הכלי למה שבתוכו הוא מטמא כל אוכלין ומשקין הנתונין באוירו כדמפרש לקמיה:

אף תוכו האמור - לענין הורדת טומאה לכלי:

אע"פ שלא נגעה - טומאה בו:

העידה - דכתיב כל אשר בתוכו: