תלמוד בבלי
חגיגה
דף ט״ז ע״א
מאי דרש - מהיכן הבין מקום השכינה שנזהר שלא הציץ שם א"נ שלא טעה כמו שטעה אחר:
דוגמא - דבר היכר העומד לדוגמא להראותו לומר כזה עשה לי ואין זה אלא דבר הניכר אף כאן מקומו ניכר:
ומה למטה - והרי אמר ומתחת זרועות עולם (דברים ל״ג:כ״ז) ואם שאל מי סבלן לא חס על כבוד קונו לייטי עלה במערבא לא גרסינן לה:
כאלו דוחק רגלי השכינה - אומר בלבו אין השכינה כאן וכתיב והארץ הדום רגלי:
למקום שאין מכירין אותו - אין דעתו גסה עליו ושמא יקל כח יצרו וגם אם יחטא. אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם וכן בלבוש שחורים:
דמצי כייף ליה ליצריה - ובוטח על שהוא נחבא בסתר כאילו דוחק הרגלים:
היכא דלא מצי כייף ליה ליצריה - טוב לו בצינעא מפרהסיא:
ומברכין את העם בשם המפורש - שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם:
אל תאמינו ברע - האומר לך חטא:
ואל תבטחו באלוף - לומר שימחול:
וכפיס - חתיכת עץ כמו כפיסין בבבא בתרא (דף ב.):
אתם עדי - הוא מעיד בעצמו בכל עונות שאוכיח בפניו:
מתני' יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך - בי"ט וזו היא מחלוקת ראשונה שהיתה בחכמי ישראל:
יהושע בן פרחיה - כולן דור אחר דור:
יצא מנחם - בגמרא מפרש להיכן יצא:
נכנס שמאי - להיות אב ב"ד תחתיו:
Sefaria
תמורה ט״ז. · דְּבָרִים ל״ג:ב׳ · קידושין מ׳. · יְחֶזְקֵאל א׳:כ״ח · חגיגה ט״ז. · קידושין ל״א. · יְשַׁעְיָהוּ ס״ו:א׳ · מועד קטן י״ז. · קידושין מ׳. · בְּמִדְבַּר כ״ז:כ׳ · בְּמִדְבַּר כ״ז:ב׳ · יְחֶזְקֵאל א׳:כ״ח · מִיכָה ז׳:ה׳ · בְּרֵאשִׁית ח׳:כ״א · תענית י״א. · יִרְמְיָהוּ ג׳:ד׳ · חֲבַקּוּק ב׳:י״א · מִיכָה ז׳:ה׳ · תְּהִלִּים צ״א:י״א · יְשַׁעְיָהוּ מ״ג:י״ב · וַיִּקְרָא א׳:ד׳ · חגיגה ט״ז. · שִׁיר הַשִּׁירִים ה׳:י׳ · יְשַׁעְיָהוּ מ״ח:ב׳ · מְלָכִים א י״ט:י״א
מסורת הש״ס